חיזרי (רסיסים)

שתי וערב ארוג על מצע השלכת בו שכבת לתנומה אחרונה
עוד את מסתובבת נרגשת, מחפשת נחמה
בעבר מתמוססת ושוקעת, לבל חזור בעידן תפור עלי חרב מחפשת את
האור
בתוך שמיים היא דורכת כמו שבויה בתוך חלום, בדרך מתמשכת  אל
האופק היתום

על תל תקווה תלוי כמו חוט, צל צעדייך
ואין עוד צער אין בדידות כאן לצידך
בלובן השדות נמשך לאור מפציע שחר
ודמעותייך לא נראות  מבעד ללובן החולות

סרגה לה עוד מצע עלי שלכת
עוד הלכו סגרו עליה הקירות
וכמו ראי שבה משתקפת
אלפי לחלוחיות קטנות

לרסיסים של אור את מתנפצת
אך תמיד שבה חזרה
אל אותו מקום בו את נזכרת
בהיותך ילדה קטנה...