כולנו יודעים הכל, תמיד ידענו כאשר נפרדנו מחבר/ה שלנו שיהיה
בסדר, שבטוח אני אמצא מישהי אחרת, ידענו שבסה"כ אנחנו יכולים
למצוא יותר טוב, מגיע לנו יותר, מגיע לנו להיות מאושרים.
ידענו את כל הדברים האלו מתוך הבנות שפיתחנו במהלך החיים שלנו,
ניסיון חיים, נתקלנו בהרבה אנשים, ראינו הרבה זוגות שנפרדים
ואז פוגשים אנשים אחרים, ראינו באיזו מקריות קורים הדברים, לכל
אחד יש מספיק סיפורים כדי לבסס איזו שהיא הבנה חיובית כלפי
החיים, אבל הבעיה היא שאין כוח נפשי ליישם את ההבנות האלו,
מעבר לזה ישנם הבנות שפוסלות על הסף את ההבנות החיוביות שלנו
וגורמות לנו לשקוע, אנחנו קורים לנפילות שלנו רגש, כלומר אני
לא מסוגל להתגבר על חברה שלי לשעבר כי אני אוהב אותה וזה יותר
חזק מההבנות שלי.
אבל בעצם מהו רגש? האם זה איזו שהוא דבר מיסטי שלא ניתן
להסבירו? אני אומר שלא, אם נסתכל על כל מיני מצבים בחיינו
שהרגשנו שמחים, עצובים, כועסים ואפילו אוהבים תמיד יש לזה הסבר
מעוד הגיוני, ההסבר יכול להיות משהו מעוד נקודתי כמו - "בדיוק
באותה תקופה הייתי לבד ובדיכאון ואז היא באה..." והוא יכול
להיות משהוא מהעבר הרחוק כמו כל תסביך שאנחנו עוברים (כמו ילד
מוכה שרוב הסיכויים שיכה גם את ילדיו) ואז לצורך העניין אם
תמיד חשבתי שזה מגניב וטוב להיות ספונטאני אז אני סביר להניח
התאהב בבחורה ספונטאנית.
מה שאני מנסה להגיד שכל רגש ניתן להסביר, ישנם מסובכים יותר
וישנם מסובכים פחות, אבל מכיוון שכל גוף האדם פועל על פי אילו
שהם חוקיים ביולוגים אז לכל דבר היוצא ממנו יש חוקים והסברים.
על פי הנחת יסוד זאת לכל דבר גם יש את הפתרון שלו, למשל, הגוף
עובד בצורה כזאת שקשה לו להיגמל מניקוטין, ולכן כאשר מנסים
להפסיק לעשן יש הרגשה של צורך עז לעשן עוד סיגריה, הדעה הכללית
בחברה אומרת שאפשר להתמודד עם זה, פשוט צריך הרבה כוחות נפשיים
כדי להפסיק, אז בעצם מה ההבדל בין להיגמל מסיגריות מלהיגמל
מבחורה, אין הבדל חוץ מהעובדה שאנשים לא מקבלים את זה שרגש הוא
בעצם עוד תהליך ביולוגי שקורה לנו בגוף בעל הסברים הגיוניים
ובעלי פיתרון הבנתי פשוט.
חשוב לציין שאני לא אומר שאהבה היא בעצם שטות אחת גדולה
ונסיבתית חסרת חשיבות, אלא אני מודע לכך שאהבה היא נסיבתית
וזמנית (לא תמיד אבל לצערי לרוב) אבל לחילופין היא עושה טוב,
ואחת מההבנות הבסיסיות שלי היא שצריך שיהיה טוב, זה יכול להיות
ע"י משחק מחשב וזה יכול להיות בטיול עם אהבת חיי, מה שחשוב הוא
לדעת מה עושה לך טוב לדעת אילו דברים שעושים לך טוב הם בעלי
השפעה שלילית על החיים שלך ואילו דברים חשובים לך מעבר לטוב
ולרע שהם עושים לך, ומשם והלאה פשוט צריך תמיד ליישם את ההבנות
שלנו ולחיות חיים שלמים ומלאים.
אני יודע יש כאן משהו חסר, מאיפה אפשר לקבל כל כך הרבה כוח כדי
לא לשקוע בעצב או לקחת עוד סיגריה, הכל עניין של הרגל. שאנחנו
נולדים ואנחנו צריכים לשירותים אנחנו פשוט לא מסוגלים להתאפק
ופשוט משחררים, ככל שהזמן עובר אנחנו מפתחים יכולות של ריסון
התופעה, והיום אנחנו מסוגלים להתאפק הרבה זמן עד שבאמת אי אפשר
יותר (לכל חוק ביולוגי יש את הגבולות שלו, כמה שאני לא יתאמן
אני לא יוכל לעוף אבל סביר להניח שאני יוכל לקפוץ יותר גובה),
אותו דבר אם היכולת לצבור כוח נפשי שיעזור לנו ליישם את ההבנות
החיוביות שלנו, צריך פשוט לתרגל לא לאכל עוד שוקולד כי אני
רוצה להרזות ולא לחזור לישון בבוקר כי חשוב לעשות כושר וכאשר
אני מחפש עבודה ואומרים לי לא אז לא להתבאס כי אני מבין שאין
לי סיבה אמיתית והכי הכי חשוב שכאשר מישהו שאתה אוהב פוגע בך
אתה תוכל להבין אותו להבין למה נפגעת ולהבין מה עושים עכשיו
כדי שיהיה טוב ואז פשוט ליישם את זה ולא לשקוע כמו שכולנו
רגילים ולא לחזור לישון כפי שאנחנו רגילים ולא לאכל עוד שוקולד
כפי שאנחנו רגילים, כי הכל בסופו של דבר הוא איזו שהוא הרגל
איזה שהוא דבר שנטבע בנו במהלך חיינו שניתן לשינוי.
אז מה שנישאר לעשות זה לתרגל ולחזק את אותו כוח עד שהגוף יתרגל
לזה שהוא חזק ואין דבר שעומד בפניו, וברגע שהדבר הזה קורה בעצם
נפתרים לאדם כל בעיותיו האמיתיות (לא השטויות של עלו את מחירי
הסיגריות או משהו בסגנון).
עכשיו מגיע הזמן שבטח אתם חושבים שלא חידשתי כלום, כי רובנו
(אם לא כולנו) תמיד ידענו שהפיתרון לכל בעיותינו הוא שצריך
להיות שלמים עם עצמנו, חלק מחפשים את עצמם במזרח על פסגת הר,
חלק הולכים לחוגי יוגה ורייקי, חלק מוצאים לעצמם פסלים של כוח
וחלק מאמינים באיזה שהוא אל שייתן להם כוחות. וזה גם נכון באמת
לא חידשתי כלום פשוט הסברתי במילים אחרות את המשפט הידוע "הכל
בראש שלך" אבל מה שחסר מאחורי המשפט הזה זו ההבנה האמיתית
מאחוריו שהוא בעצם ההבנה הכי חשובה שצריך לתרגל, הוא ההבנה
שתיישם את כל ההבנות האחרות, הוא בעצם הפיתרון לכל בעיותינו,
ברגע שאנחנו לא מקבלים את העובדה שיש רגשות שהם חזקים מאיתנו
והכל בעצם סתם תוצאה של חוקים ביולוגים אז אנחנו לא צריכים
לחפש הבנות חדשות שיפתרו לנו בעיות, כי אני חושב שכולנו לא
נתקלים לרוב בבעיות חדשות אלא אותם בעיות בשינוי האדרת, ולכן
כל מה שנישאר לעשות שנתקלים במשבר הוא להיזכר בהבנות החיוביות
שאנחנו כבר מכירים ולקחת נשימה ארוכה, לעשות תרגיל יוגה,
להתפלל או להחזיק את "צמיד הכוח" שלנו ופשוט ליישם את ההבנות
שיביאו אותנו לחיים שמחים ומאושרים. כמובן שלפעמים ההבנות שלנו
שגויות אבל ברגע שנבין שההבנה שגויה (כי היא לא תעשה לנו טוב)
אז תמיד תבוא הבנה אחרת שאותה צריך ליישם וכך לעולם לא ניפול,
לעולם לא נישבר ותמיד נמשיך קדימה, תמיד ננצח...
עכשיו נעשה קצת סדר בבלגאן, נתחיל בלהסביר מה הוא בעצם בן אדם,
בן אדם הוא בעצם גוף חי הבנוי מחלקים ביולוגים ככל שאר החיות
והצמחים, השינוי היחידי (עליו מדברים בכל כתב מדעי העוסק
בנושא) הוא שהאדם הוא בעל תבונה ולכן הוא מעל כל שאר החי
בעולם.
לכל בן אדם יש תבונה שונה, כלומר יש לו דרך מחשבה שונה בדיוק
כמו שיש כאלה שמסוגלים לרוץ מהר יותר או לקפוץ גבוה יותר (הדבר
נכון גם לגבי חיות), הסיבה לשינוי זה הוא דבר ראשון הגנים
שנולדים איתם והדבר השני הוא כמובן מה שעבר על אותו בן אדם
במהלך חייו.
כשאני מדבר על מה שבן אדם עובר בחייו אני מתכוון גם להיבט
הנפשי (כל דבר ששמע או חווה) גם להיבט הגופני (הרגלי תזונה,
כושר או פציעות כאלו ואחרות) וגם לשינוים ההבנתים (שינויים
במחשבה, מה טוב, מה רע, מה אני רוצה לעשות בחיים).
בסופו של דבר לאדם יש שני דברים, מצב ביולוגי כל שהוא שנובע
מהגנים ומהדברים שעבר, ודבר שני איזו שהיא הבנה כללית לגבי
החיים.
ואז האדם יכול להיות במספר מצבים, מצב שלמות, הוא שמצבו
הביולוגי תואם להבנות שלו, כלומר הוא חי את מה שהוא מאמין, הוא
עומד בציפיות של עצמו, הוא מרגיש שלם.
מצב רגשני, מצב שבו הרגש מנחה את האדם, ישנם הבנות לגבי החיים
אבל הרגש (אותו מצב ביולוגי של האדם) הוא הקובע, במצב זה לאדם
אין שליטה על חייו והוא נתון לחסדיה של המציאות הלא קלה.
מצב הבנתי, מצב שבו חיים על פי ההבנות תוך התעלמות מוחלטת
מהרגשות, לדוגמא, אדם מחליט להיות שמח ומתעלם מהעובדה שגופו
סובל ובמקום לטפל בו ו"לחנך" אותו לשמוח הוא פשוט מתעלם, מצב
זה הוא מצב של טירוף, מכיוון שההבנה (שלא כמו הרגש) לא יכולה
לשרוד לבדה, ברגע שמתעלמים מהרגש כאילו הוא לא קיים הוא גם לא
ישתנה, ואז מגיעים למצב אבסורדי שההבנה מנחה את האדם אבל שום
דבר גופני אינו מתרחש.
המצב הנפוץ ביותר הוא מצב רגשני, ההנחה המקובלת היא שעל כולנו
ללכת בעקבות הלב שלנו, ההנחה הזאת אינה שגויה אבל אינה מדויקת,
אני אסביר בשני דוגמאות, הראשונה היא מצב שבו אדם נתקל בשאלה
עם מי להתחתן, עם הבחורה העשירה או עם הבחורה שהוא אוהב, רובנו
נגיד (תמיד יש חריגים) שעליו להתחתן עם הבחורה שהוא אוהב,
ומדוע? כי לנו יש את ההבנה שאם הוא יתחתן עם בחורה שהוא באמת
אוהב הוא יהיה מאושר. הדוגמא השנייה היא מצב שבו ישנה אישה
שבעלה מכה אותה אבל היא אוהבת אותו מאוד, מה עליה לעשות? לפנות
למשטרה ולעזוב את הבית או להישאר ולספוג את המכות, במקרה הזה
הרוב יסתרו את ההבנה הבסיסית שלנו שיש ללכת בעקבות הלב ויגידו
לאותה בחורה שעליה לעזוב את אותו בחור. משני דוגמאות אלו נראה
כאילו כולנו חושבים בצורה בריאה ונכונה, וזה גם נכון הבעיה היא
מה קורה שאנחנו חיים את הדוגמאות האלו, מה קורה שאנחנו אותה
אישה מוכה, האם אז באמת נבחר לצאת מהבית או שנישאר ונלך על פי
הרגש שאנחנו יודעים שבמקרה הזה מטעה אותנו.
התשובה היא ברורה, אנחנו נישאר בבית ולא נלך על פי ההבנות
שלנו, ולכן רובנו הולכים תמיד לפי הרגש, מצב שהוא אינו תקין
ואינו נותן לנו לשלוט בחיינו בצורה שהיינו רוצים.
המצב היותר נדיר הוא מצב שבו אנו הולכים רק על פי ההבנות שלנו,
מצב זה אינו קורה לרוב וגם אם הוא קורה הוא אינו יכול להחזיק
מעמד זמן רב, אנחנו בדרך כלל מגיעים עליו לאחר משבר, כאשר
אנחנו מקבלים את המכה הראשונה, כאשר הבן זוג שלנו בוגד בנו,
מכה אותנו, או פשוט זורק אותנו, אנחנו מתחילים להגיב בצורה
רגשית, לאחר מכן פונים לצורה קיצונית של אך ורק מצב הבנתי (הוא
לא שווה את זה, אני יכול יותר טוב, יהיה בסדר) והשלב הזה נופל
מהר מאוד כי אנחנו ממשיכים להרגיש את אותו דבר שהרגשנו קודם,
השלב הזה גם יכול להגיע למצבים יותר קיצוניים, מצבים בהם אנחנו
מנתחים את הדברים שקורים לנו בחיים כדי להסיק מהוא הרגש שלנו,
כלומר אנחנו מסתכלים סביב, מבינים מה יגרום לנו לאושר ומחליטים
שזה מה שאנחנו מרגישים, מצב זה הוא שגויי מיסודו, מתוך הבנה אי
אפשר ליצור רגש אפשר רק להבין אותו, ברגע שאנחנו יוצרים רגשות
שאינם קיימים אנחנו גורמים לאי שקט נפשי בו אנחנו מרגישם דבר
אחד וחושבים שאנחנו מרגישים משהו אחר.
לא נכון גם לומר שההבנה היא מיותרת, נכון ההבנה לא יכולה ליצור
רגשות וגם לא יכולה לגרום לנו להתעלם מהם, אבל היא כן יכולה
לנווט את הרגשות שלנו למצב תקין, כלומר אנחנו יכולים (כתהליך
ולא כפיתרון נקודתי) ל"חנך" את הרגשות שלנו, כמו שאנחנו לומדים
להתאפק ולא לאכל עוד שוקולד ואז בצורה מסוימת להיגמל משוקולד,
לא להרגיש את הצורך בעוד קוביית שוקולד, כך גם אנחנו יכולים
להיגמל מאותו בן זוג, לדעת שזה מה שאנחנו מרגישים, לדעת ממה זה
נובע ולאחר מכן לעשות פעולות שיגרמו לנו להתגבר על אותו בן
זוג, עד שמגיעים למצב שהרגש עצמו משתנה.
המצב הנ"ל הוא מצב של שלמות, במצב זה אנחנו "בלתי מנוצחים" בכל
סיטואציה שנתקל בחיינו נדע מה הדרך הנכונה (כמובן שלכל אדם
ואדם יש את הדרך הנכונה בשבילו, וגם ישנם מצבים רבים בהם
ההבנות שלנו הם שגוייות ואז נטעה, אבל גם במצב הזה ישנה
התקדמות כי נגיע להבנה חדשה, ובמצב של שלמות לא ניתן לחזור על
טעויות), נבין את הרגשות שלנו, נדע איך להתמודד איתם, ונגרום
להם להשתנות.
ברור לי שמצב זה נשמע קצת קיצוני ומעוות, אבל חשוב לציין שהוא
מצב שמבוסס על ההבנות, כלומר במידה ואתה (הקורא) לוקח את הכתוב
הזה ומקשר אותו לאיזה שהוא מצב בחיים שלך שבו למשל, חברה שלך
בגדה בך ואתה לא זרקת אותה כי עדיין אהבת אותה והצלחתם להתגבר
על הקשיים ואתם מאושרים עד עצם היום הזה, ואז אתה אומר שכל
הקטע הזה הוא שטות אחת גדולה, כי אם הייתה עובד על פי הכתוב
הייתה בטח זורק אותה ומפסיד את האהבה הגדולה שאתה חש היום, אז
אתה (הקורא) לא הבנת נכון את הכתוב, מצב השלמות הוא אינו מצב
שבו הולכים אך ורק על פי הבנות הגיונית שקיימות בעולם (בגידה =
רע, תרומה = טוב) אלא על פי הבנות שלך, במידה ואתה בן אדם בעל
הבנה שיש הזדמנות שנייה במקרה של בגידה, ובנוסף יש בך הבנה
שניתן להתגבר על המשבר ביחסים שלכם, אז במצב של שלמות הייתם
נשארים ביחד ואולי גם נשארים יחד לנצח (חשוב לציין שמצב של
שלמות אינו מבטיח שכל דבר שיקרה לך בחיים יהיה מושלם אבל כל
דבר שיקרה יקרה מתוך הבנה ובהתמודדות חיובית עם המצב), במידה
והייתה לך הבנה אחרת לגבי הסוגיות הנ"ל במצב של שלמות הייתה
הולך על פי אותם הבנות ומתמודד עם הפרידה בצורה הכי טובה שאתה
מכיר ומבין, יכול להיות שהייתה טועה באותה מידה שהייתה צודק
אבל ההחלטה היא שלך ולא של איזו שהיא חולשה גופנית שנובעת
מהסביבה ומחוקים ביולוגים כימים.
מה שאני מנסה להגיד בשורה תחתונה הוא שתמיד צריך ללכת בעקבות
ההבנות, ואם ההבנות שלך אומרות לך ללכת עם הרגש אז צריך ללכת
עם הרגש, הכל תלוי באיזה מן בן אדם אתה, אבל אסור בשום פנים
ואופן ללכת אך ורק על פי הרגשות שלנו, ולתת לנו להיסחף למעגל
אין סופי בו אנחנו חסרי שליטה על חיינו.
ישנו רק מצב אחד של שלמות בו אנחנו הולכים רק על פי הרגשות,
ישנם אנשים שהגיעו להבנה (גם אם היא שגויה או נכונה זה לא
משנה) שהרגש שלהם הוא הצודק, גם אם מכים אותנו ובוגדים בנו
אנחנו צריכים להישאר אם אותו אדם כי כך אנחנו מרגישים, אנשים
כאלה נדירים ולרוב הם משקרים לעצמם ומשנים את ההבנות שלהם על
פי הרגש דבר הנראה כאילו הם במצב של שלמות אבל בעצם הם במצב
רגשני, כי ההבנות האמיתיות שלהם אינן תואמות לרגשותיהם.
כיצד מגיעים למצב של שלמות? ישנם מספר רב מעוד של דרכים בהם
ניתן להגיע למצב זה אך אף אחת מהם היא לא פשוטה. הדרך היותר
מקובלת ונפוצה היא בהמצאות איזו שהיא דת, אדם נותן את חסדיו
לאל כל שהוא, ומגיע למצב הבנתי שהאל הוא השולט בכל, הוא שולט
ברגשותיו ובהבנותיו, ומכיוון שהבנותיו של אותו בן אדם מאמין הם
שכל מה שהוא מרגיש זה מהאל וכל הבנותיו הם שהאל צודק, הוא מגיע
למצב שלמות בו הרגש הוא הנכון והבנותיו מתאימות לרגשותיו,
בנוסף יש לאדם מאמין את היכולת לשנות את רגשותיו בהתאם לחוקי
האל כי הוא איננו יכול לקבל על עצמו מצב בו הוא מרגיש משהוא
שאסור על פי אמונתו, וכך האדם שלם עם עצמו, הוא מעצב את
רגשותיו על פי הבנותיו שתואמות את אמונתו באותו אל.
כמובן שלא כל אדם דתי הוא אדם שלם, ישנם (קשה לי לקבוע בצורה
חד משמעית האם הרוב או מיעוט הם שלמים) אנשי דת רבים שאינם
מאמינים מספיק או לחילופין לא מספיק "חזקים נפשית" כדי להגיע
למצב הנ"ל, אנשים אלו אינם מתאימים למצב של שלמות דרך אמונה
באל, הם צריכים למצוא דרך אחרת להגיע למצב של שלמות, מכיוון
שדרך הדת אינה מתאימה לכל אדם,לדוגמא - אדם ליברלי שאינו מסכים
עם חוקי הדת לא יוכל להגיע לשלמות דרכה.
לכל אדם יש את הדרך שלו להגיע לשלמות, אפילו אם היא שלמות
זמנית.
במשך חיינו אנו מגלים על עצמנו מתי אנחנו יכולים להגיע לשלמות,
כלומר מתי אנחנו יכולים לצבור מספיק כוחות כדי להגיע למצב בו
אנחנו באמת מתגברים על רגשותינו והולכים על פי ההבנות, ישנם
כאלה שצריכים את השקט והשלווה כדי לצבור את אותו כוח, ישנם
שצרכים להיות במקום קדוש לאמונתם, ישנם כאלה שעושים יוגה
ומדיטציה, וישנם כאלה שלא יודעים איך אבל בטוחים שזה לא נמצא
איפה שהם היום והם חייבים לנסוע רחוק (במילים יותר מוכרות "אני
נוסע לחפש את עצמי במזרח הרחוק...") כולם צודקים וטועים, הדרך
לצבור כוח היא איננה חשובה, הכוח נמצא בכולנו, כולנו מסוגלים
להתגבר על עצב ועל כעס כמו שאנחנו מסוגלים להתגבר על רעב ועל
סיגריה.
הדרך בה אני מציע להגיע לשלמות היא דרך הבנתית (הדרך שלמדתי
שהיא הכי מתאימה לבן אדם שאני), אני בכך שאני מבין שהרגש הוא
בסה"כ תוצר של חוקים ביולוגיים וכימים שהושפעו ממה שעבר עלי
במהלך חיי, אני מסוגל לנצח אותו, להיות חזק ממנו, ברגע שאיני
רואה ברגש איזה שהיא תופעה מיסטית לא ברורה אני יודע שאני יכול
להתמודד איתה. דרך זו (כמו דרך הדת) אינה מתאימה לכל אדם,
ולאלו שדרך זו איננה מתאימה להם אני ממליץ בחום לפנות לאיזו
שהיא דת/כת מערבית או מזרחית זה באמת לא משנה, מה שחשוב הוא
לדעת איך להתייחס לאותם רגשות למרות שהדעה המוכרת היא שהרגשות
חזקים מאיתנו.
הרוב לא חושב שאי אפשר להתגבר על הצורך לסיגריה, ויש אנשים
שיגידו שאין מצב שהם מסוגלים להפסיק, הרוב חושב שעצב הוא חזק
מהם והם חייבים להישבר, וחלק אולי הרבה יותר קטן יודע כיצד
להתמודד ולהישאר תמיד חזק, תמיד בשליטה על גופו ורגשותיו.
חשוב להדגיש הוא שהרגש אינו מאבד מערכו, הוא עדיין חלק חשוב
מחיינו ובמקרים מסוימים (במידה וזו ההבנה שלכם) הוא גם צריך
לנתב את חיינו, אני למשל עדיין חושב (מבין) שכאשר אני אוהב אז
אני צריך לוותר על חלק ממני בשביל אותו אדם, אבל לא חושב שאני
צריך לתת את כל כולי לקשר למרות שזה מה שאני מרגיש, הכל הוא
מצב של שליטה בחיינו, לא מצב של חוסר עונים, מצב שבו אנחנו
מאמינים בעצמנו, בכוחנו בהבנותיו, כי בעצם הדבר שהכי מייחד
אותנו אחד מהשני הוא אותם דברים שאנחנו חושבים בראש, כולם
מרגישים אהבה וכעס, כל אחד צריך להוציא את זה החוצה בהתאם למה
שהוא רואה לנכון, ולא בהתאם לחולשותיו הביולוגים כמו כל החיות,
אלה רק בהתאם למי שהוא באמת, בהתאם להבנותיו.