שמש שעת צהריים מאחרת, ריח התבשילים הנודף מהסירים.
אחחח... אתה נאנח לרווחה בפעם המי יודע כמה.
צמוד לזגוגית אותו החלון שלידו עמדת בילדותך כשרק התחלת להתרגל
אל "קרובי משפחה". די תמוה שאף אחד כמעט לא שם לב ולא זוכר שזה
באמת היה ככה... בתחילה, כ... ילד פעוט אפילו ביתך הפרטי דומה
כזר שאינך מכיר ואז לאט לאט באים אותם המקרים, אותם הריחות,
אותן החוויות ואותם הזכרונות...
בית. אתה נזכר בהוריך העסוקים ואתה התינוק השתקן שבעגלה לומד
את גופך, עובר על בשרך את כל משפחות הטבע: יונק, זוחל, הולך על
ארבע, הולך על שתיים ו... מדבר...
לאט לאט נבנית לה אישיות גדולה, אך לא נשכח את אותן עיניים
גדולות וסקרניות שבהו מבעד לראש הגדול וה"לא מאוזן" של תינוק
רך וחסר כל פיתוח שרירותי שנע לו בכבדות מצד לצד בכלוב שבני
האדם מכנים "לול"... א... אני פאקינג תרנגול שמן... חח

אותן עיניים נפתחות להן לאיטן. הפעם הראש אינו קירח ועדין...
בלורית שחורה משתרעת לה בסגנוניות מייחדת על מצחו של גבר!
התבגרת וזה קרה מזמן. מניות צנחו, שערי מטבעות עלו, ואתה...
חלק מעולם טכנולוגי ענק משוכלללל ומפתה במרהיבותו.
אבל אותן מחשבות, אותה ילדות ואותם אנשים שפסעו שם איתך לאורך
כברת הדרך הארוכה של 20 ומשהו שנות חייך שבהן התעופפה המציאות
מעבר לכל דמיון ועולם ההיי-טק נסק עד אין ערך... כל כך הרבה
מאורעות בזמן כה זעום, וכל מה שמפריד בין הילד בן השלוש שעמד
ליד החלון זה גבר בסוף שנות ה-20 לחייו שפולט אדים על "צג"
ילדותו (החלון), שעליו נהג להשאיר לעצמו תרשימים קסומים עוד
לפני שהמציאו את העיפרון, או לפני שידעת עליהם... או מה זה
"בצפר" (בית ספר).
בור זמן נפער לו וילד שחור שיער ומנומש נשאר עומד לבדו ליד
החלון ומהרהר ברצינות על היי-טק...