חזי היה וירוס. לא סתם וירוס, וירוס מהונדס. ולא סתם וירוס
מהונדס, אלא וירוס שהונדס על ידי הפרופסור הכי חשוב והכי מוצלח
בטכניון. חזי היה אמור להרוג המון אנשים, ולא הייתה לו שום
בעיה עם זה. עוד כשהוא היה נוסחא, החדירו לאטומים שלו שזה
בסדר. אתה הכי טוב, אמרו לו. הכי מוצלח. הכי קטלני. מאה אלף
איש במבחנה אחת. כל הכבוד לחזי. כשחזי גדל, הוא לא יכל לחכות
עד שישתמשו בו כבר. כל יום היה יושב במבחנה שלו, הסתכל סביבו
על הוירוסים שלידו, וצחק עליהם בלב. מה הם שווים בכלל? הוא הרי
הכי טוב. הכי מוצלח. הכי קטלני. מאה אלף איש במבחנה אחת, בלי
לחשוב פעמים. יום אחד, קצת לפני שכולם הלכו להפסקת צהריים,
התחיל פתאום רעש ממש חזק, שהכאיב לו באוזניים, ואורות אדומים
שהוא לא ראה קודם התחילו להבהב מסביב. כל האנשים בחלוקים
הלבנים, שתמיד הסתובבו לאט, צוחקים ומדברים, התחילו לרוץ בלי
סדר בחדר. חזי נבהל, אבל שמר על קור רוח. לא סתם הוא היה הכי
טוב, הכי מוצלח, הכי קטלני. מאה אלף איש במבחנה אחת, זה לא
הולך ברגל. פתאום נהיה חושך, וחזי לא ראה יותר כלום, אבל שמע
כל מיני קולות וצעקות, ואז היה רעש של פיצוץ, והמבחנה של חזי
נשברה. חזי היה מאושר. סוף סוף משתמשים בו! הרעשים נמשכו עוד
קצת, ואז הפסיקו. חזי עף באוויר, מחדר לחדר, מחוץ לבניין ולתוך
בניינים אחרים. הוא שמח שהשתמשו בו, אבל כל מקום שהוא הגיע
אליו נהיה שקט אחרי ממש קצת זמן, וזה התחיל לשעמם אותו אחרי
הבניין השלישי בערך. אבל בכל זאת הוא המשיך. אתם יודעים - הכי
טוב, הכי מוצלח, הכי קטלני. מאה אלף איש במבחנה אחת. זה הרבה
בניינים.