פעם היה איש אחד מאוד עצבני הוא היה כל כך עצבני שהפרצוף שלו
היה אדום כל הזמן. הוא צעק על כולם, הוא שנא ילדים, הוא שנא את
כל בני האדם אבל ילדים הוא שנא במיוחד. המוכרים במכולת היו
מפחדים ממנו, וגם הנהגים באוטובוסים, הילדים היו מתחבאים כשהוא
היה מתקרב. הבית שלו היה מסודר מאוד, ואם היה מגיע משב רוח קל
ומזיז משהו האיש היה מיד מתעצבן מאוד ומאדים. כשהיה מצלצל
הטלפון הוא היה כל כך עצבני וצועק על האדם בקו השני, בדרך כלל
על אמא שלו. ואם זאת היתה טעות במספר ווי ווי ווי.... בעבודה
במשרד כולם פחדו ממנו, ואף אחד לא העז לקחת לו דברים או לגעת
לו במחשב. פעם הוא ניסה לגדל חתול, אבל החתול עיצבן אותו.
יום אחד חשבו כל חבריו איך לגרום לו להיות פחות עצבני, הם לא
ידעו למה הוא כל כך עצבני, כי אם הם היו שואלים אותו, הוא היה
מתעצבן... ואז יורם, שהיה פקיד צעיר עם משקפיים אמר "אולי הוא
צריך אהבה?" כולם הסכימו איתו, אבל מי תוכל לאהוב בן אדם כל כך
עצבני? שאלו כולם. "אולי אם הוא יאהב משהי הוא יפסיק להיות
עצבני", אמר יורם. "אבל איך נוכל לגרום לו לאהוב מישהי?" שאל
משה חתולובסקי (ששינה את שמו בגלל שהוא אהב חתולים, הוא גם היה
זה שהציע מזמן לידידנו לגדל חתול)  "אולי נדבר עם אמא שלו?"
הציעה רוני שגם לה היו משקפיים, אחרי כמה שנים היא התחתנה עם
יורם וגמרה ללמוד פילוסופיה של המזרח הרחוק, ונולדו להם שלושה
ילדים, שני בנים ובת והם קראו להם חלד עמית וזידן, ואחר כך
עברו לגור בדרום אירלנד, אבל זה כבר סיפור לגמרי אחר. בכול
אופן חבריו לעבודה הלכו לדבר עם אמא שלו, הם הסכימו בניהם שאם
היא תהיה עצבנית, הם יברחו מהר ולא יפסיקו לרוץ עד לתחנת
האוטובוס. הם נסעו באוטובוס 33 שהנהג שלו לא הכיר את האיש
העצבני, בגלל שהוא לא נסע הרבה לאמא שלו ישר אחרי העבודה, ולכן
הוא לא פחד ממנו. להפתעתם אמא שלו הייתה אישה מאוד נחמדה ובכלל
לא עצבנית, והיא לא היתה נעלבת, כשהבן שלה היה צועק עליה, כי
היא הכירה אותו טוב. היא הכינה להם עוגיות, אורגניות, בלי חלב
וביצים וחומרים משמרים, ועם קליפות תפוזים ואבקת קקאו (מחומרים
אורגניים כמובן עם לא אמרתי את זה כבר). היא אמרה לאנשים שגם
אבא שלו היה עצבני, "אז למה התאהבת בו?", שאלו החברים, כי הם
רצו לדעת למה אנשים מתאהבים באנשים עצבניים כדי למצוא לו אהבה.
"כשהיינו צעירים הוא לא היה עצבני" היא אמרה. "אוף" אמר משה
חתולובסקי "הוא היה צעיר מזמן, והוא כבר לא צעיר, ולא נוכל
למצוא לו אהבה". "אולי נמצא לו מישהי שהיא עצבנית גם?" שאלה
רוני "לא" אמר דוד רוזן, שתמיד אמר שהוא היה רוצה להיות רוזן
מהמאה ה16, "הם יתעצבנו אחד על השני". "אולי לא" אמר יורם. "לא
יזיק לנו לנסות" אמר משה חתולובסקי. הם אמרו שלום לאמא שלו,
ולקחו את המתכון לעוגיות אורגניות ולעוד הרבה מאכלים אורגניים
שהיא יודעת איך עושים, וחזרו הביתה. כל אחד לבית שלו, כי הם לא
גרו כולם ביחד, אחרי הרבה זמן רוני ויורם גרו ביחד, אבל את זה
כבר אמרתי וזה קרה הרבה אחר כך, אחרי ששניהם הפסיקו לעבוד
במשרד הקלסטרופובי הם נפגשו באוניברסיטה, ואמרו "הי, זה לא אתה
או את (הוא אמר את) מהמשרד הקלסטרופובי?", אבל זה כבר קרה הרבה
אחר כך, הוא למד אסטרונומיה.
למחרת יוסי פלסטלינה, הוא תמיד היה עושה דברים ממש יפים
מפלסטלינה, אחר כך הוא עשה מזה קרירה והיה מפורסם, אבל גם זה
קרה הרבה אחר כך, הלך למכולת, והייתה שם מוכרת עצבנית. מאוד
מאוד עצבנית. יוסי פלסטלינה ברח משם במהירות ולא הפסיק לרוץ עד
המשרד הקלסטרופובי. כשהוא הגיע הוא סיפר לכולם על המוכרת
העצבנית. "מצוין" אמר דוד רוזן "אבל איך נפגיש בניהם? אם ננסה
להגיד להם משהו, הם יתעצבו, ואנחנו נפחד". "אני יודע!" אמר משה
חתולובסקי "יוסי גר מעל המכולת, הוא יבקש ממנו לעזור לו להעלות
ספה הביתה, והוא בטח ירצה לקנות סיגריות, כי הוא מעשן המון
המון המון...", וכאן התערבו כולם בשיחה ואמרו כמה שלעשן זה לא
טוב וכמובן שזה מפריע להם שהוא מעשן במשרד והם פוחדים אבל
להגיד לו, "ואז הוא יראה את המוכרת והם יתאהבו ממבט (לחדשות)
ראשון!!!" כולם התלהבו וקפצו ופיזזו, הם הסכימו שיש פרט בעייתי
בתוכנית, והוא לבקש ממנו להזיז את הספה, אבל הם היו חכמים. הם
סידרו שביום ההוא במשרד יהיו רק יוסי פלסטלינה והאיש העצבני,
הבוס יעקב בוסובסקי, הסכים לכל דבר שיפעל למען דילול העצבנות,
כי הוא היה אחד שמאוד התעניין בלחץ דם גבוה וסטרס. יוסי נכנס
ודאג נורא. "אויה" הוא אמר. "תפסיק להגיד אויה זאת מילה
מעצבנת" צעק האיש העצבני. "אבל אבוי" אמר יוסי "גם לא אבוי"
התעצבן האיש העצבני. "יורם לא פה וגם לא דוד או רוני (כמובן
שגם רוני יכלה להזיז את הספה, היא הייתה מאוד חזקה, אפילו שהיא
בת, וחוץ מזה אם היא יכלה לטפל בשלושה ילדים כאלה כמו שהיו לה
היא יכלה לעשות הכל) או אפילו משה (הוא דווקא היה חלשלוש, אבל
אהב מאוד חתולים)..." "כן הם מרשים לעצמם לא לבוא ואני צריך
לעשות את כל העבודה בעצמי, מה הם חושבים שהם??? מעצבנים"
התעצבן האיש "ואין מי שיעזור לי להעלות את הספה לדירה. מה
אעשה?" "ומה אני עז? אני לא בן אדם?" התעצבן האיש. "בוא נלך
כבר להעלות את הספה המעצבנת שלך, ואל תעצבן אותי בדרך." אמר
האיש העצבני. בדרך הוא אמר "איפה הסיגריות שלי שכחתי אותם
במשרד הקלסטרופובי, אוף, מעצבן! אני הולך לקנות סיגריות".
החברה שהתחבאו בשיחים ליד נורא נורא שמחו. שכחתי לספר שיוסי
פלסטלינה גר מאוד קרוב למשרד הקלסטרופובי, יורם שהתחבא מתחת
לחלון המכולת שמע מה היה שם. וזה היה אסון שניהם עיצבנו כל כך
אחד את השני והאיש יצא הרבה יותר עצבני ממה שהוא היה. ואפילו
אמר "איזה מוכרת מעצבנת." החברה לא ידעו את זה אבל היא כבר
היתה נשואה, ובעלה היה אז בבית חולים ובגלל זה היא הייתה
עצבנית, וגם בגלל שהבן שלה דור התדרדר נורא בלימודים, אבל בעלה
הבריא והכל היה בסדר, והיא הבינה שלימודים זה לא הכל, ושהבן
שלה אינטיליגנטי מידי בשביל בית הספר ושמערכת החינוך הכובלת לא
בישבילו, וכל המשפחה עברה לקומונה אנרכיסטית בהולנד, ושם הם
היו הרבה יותר מאושרים, ובמכולת עבר לעבוד עוד איש עצבני, אבל
הוא לא מעניין. אבל נשוב אל חברינו שהם בצרה אמיתית. ולרוני
שיש לה רעיון, יש לה הרבה רעיונות כי היא מאוד אינטיליגנטית,
"אולי עם הוא ירגיש שהוא צריך לעזור למישהו, וירצה לעזור לו
הוא יהיה כל כך שקוע בזה שהוא לא יהיה עצבני יותר." "אני רוצה
שהוא יעזור לי. לי." אמר משה חתולובסקי. "ויש לי רעיון" יום
אחרי זה נכנס משה חתולובסקי למשרד והתחיל לבכות. "תפסיק לבכות,
זה מעצבן" אמר האיש העצבני. "מה קרה מת עוד חתול?" "לא." אמר
משה "נמאס לי מהחברה המנוכרת ומהעולם האכזר, אני רוצה למות
ווההההההה ווההההההה ווההההההה, הכל רע והכל מעצבן ורע לי רע
רע רע רע אני רוצה למות למות למות ווההההה ווההההה אני רוצה
להפסיק את הקיום שמוביל רק לסבל אני רוצה לעזוב את היקום שכולו
הבל. רע לי. עצוב לי. אין לי אהבה, או שמחה, ואין דברים יפים
בעולם. ובקיצור ווההההההההההההההההההההה" "די תהיה בשקט!" אמר
האיש העצבני, אבל הוא אמר את זה עם חיוך. "זה לא נכון. החיים
יפים. תראה השמיים כחולים והציפורים מצייצות, ואם תמות מי ידאג
לחתולים? הנה! יש דבר טוב! החתולים. ויש אוכל טעים ואורגני.
ואל תדאג עוד תמצא אהבה, אסור להתייאש. והחברה לא כל כך מנוכרת
כמו שכולם חושבים, אנשים פשוט מפחדים, אבל אם אתה חבר שלהם, אז
הם כבר לא מנוכרים ומפחידים הרי האדם הוא טוב מיסודו" "אתה
באמת חושב ככה????" שאל משה חתולובסקי ההמום, וגם כל החברים
שהתחבאו מאחורי הדלת היו המומים. "בטח" אמר האיש העצבני. אבל
יום אחרי הוא שוב היה עצבני וכבר לא נחמד. "מה נעשה" שאל דוד
"אולי כל פעם מישהו ירצה למות ואז הוא תמיד יהיה נחמד?" "לא
הוא יחשוד ושהוא יגלה הוא יתעצבן" אמרה רוני שכפי שאתם רואים
היא מאוד אינטיליגנטית. החברה לא ידעו מה לעשות אבל אז הגיעה
קרן תקווה. דוד רוזן הלך לבקר חבר שלו איתי מרקיז, והוא סיפר
לו על האיש העצבני. כשאיתי מרקיז שמע על מה שהוא אמר למשה
חתולובסקי הוא התלהב מאוד ואמר שהוא בטח איש מאוד מעניין. איתי
גם חיפש עבודה (הוא לא רצה להיות מרקיז, אלא אדם פשוט, זה לא
קשור לזה שהוא חיפש עבודה, זה רק בשביל האינפורמציה) ויעקב
בוסובסקי חיפש עובד אחרי שחווה נסעה לקוסטריקה לכל החיים. אז
איתי עבר לעבוד איתם וכולם אהבו אותו כי הוא היה מאוד נחמד.
במיוחד האיש העצבני, והם היו מדברים כל הזמן, והוא היה עצבני
לכולם חוץ מלאיתי. אחרי כמה זמן הם עברו לגור ביחד, וחיו חיים
משותפים עד סוף ימיהם. לא היה איכפת להם שהמדינה לא מכריה
בנישואים הומוסקסואליים, כי הם היו נגד מוסד הנישואים בכלל.
יורם ודוד כבר לא עבדו שם אבל איתי והאיש הכבר לא כל כך עצבני
הזמינו אותם למסיבת מעבר בית שלהם, ואמא שלו הכינה את האוכל,
והוא היה מאוד אורגני וטעים. ואפילו שהאיש נשאר עצבני, והמשיך
להפחיד את בעל המכולת נהג האוטובוס והילדים בשכונה כולם שמחו
כי הם ידעו שהוא מאושר.

סוף