הרוח משחקת עם השערים
שחורקים ועושים לי צמרמורת מבפנים
קול של בכי, גרירת ברזלים
פוצעים את האדמה, משאירים סימנים.

המים זורמים לכל הכיוונים
שבהם אני הולך, שבהם נתקעים
שלוליות מים, הד של זכרונות רטובים
שוטפים את העיניים במים חמים

חום השמש מוסיפה צבעים
ששורפת עולם של חלשים
מחממת לב קר חסר רחמים
ומאירה עולם שלם של חשוכים

החול מצמיח פרחים של תקווה
וקובר את החיים בדממה
שהלכו לפניי על אותה אדמה
שעכשיו עליה את ישנה...

הרוח מלטפת והחום מרדים
כשהמים חיים והחול מקלט למתים
את מתעוררת לצליל הנשימות
שחזרו אליי במרחק כמה תקוות.