|
היא צעדה בחולות
בין הבית לפסאז' ליד הסופר
וחלמה על
חוץ-לארץ העייפה
כמו רחוב משה דיין
בסך הכל רצתה לקנות מוס לשיער
ולהסתכל על העטיפה של מועדון ארוחת הבוקר
בחנות וידאו
ככה היא צעדה
שאני מאושרת
היא אמרה
לא צריך להתאמץ בשביל להיזכר איך זה
להיות מאושרת
לא צריך יותר מידי
מספיק אפילו ללכת
לעירוני ט'
לשבת קצת על הספסל
איפה שכולם רצים שמה
ולחזור בחזרה
או לעמוד על המגדל הכי גבוה
בגן וולפסון
גם בשנות השמונים היא שנאה
איך שהתלתלים שלה נפוחים ככה
ואיך כל החופש הגדול שלה נראה. |
|
|
קורא חביב, קורא
נחמד, קרא את
היצירה ולא מה
שליד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.