הבט מעין הסערה, גורל חתום מראש,
חנוט ובד בבד גלוי לעין...
בחירות עבר שנירדפות  בסבך שקרים שנארגו
בתוך צלילים שנשמעו קוראות  לך חזור...
אחד עזב כבר והפליג אל מחוז ליבו,
האחרים המתינו עד היום...
כניסה המתבוססת בחשש ללא ידוע,
שמגולל את סיפוריו על אבן הריחיים,
ששמה כאן הוא חיים...

על כף מאזניים שמוטות אני מנחה את צעדי,
בשיפולי דרכים שמצטלבות אל מול עייני
הרחק מהחופים שעוד ניראו באופק ומיורדי הים,
שניזרקו למצולות שנמצאות בתבליטי רוח האדם

דרך אמת מידה שעדיין לא עברה כאן,
אני משקיף אל ההרים...
אנוס לדרך, כמו מפל,
מודד את משעולי דרכי לעין הסערה... אך היכן החברים?
עוד כמה עזבו ונשארנו רק הקומץ שהיה...
יושבים כמו בימים ההם, לזכר הניצוץ שעוד נשאר מלהבה...

על כף מאזניים שמוטות אני מנחה את צעדי,
בשיפולי דרכים שמצטלבות  אל מול עיניי
הרחק מהחופים שעוד ניראו באופק ומיורדי הים,
שניזרקו למצולות שנמצאות בתבליטי רוח האדם

זהו סוף העידן, החברים מתפזרים, על גלים נושנים...
בערב אחרון, חיבוקים ורוח קרה בתהייה נוסקת לשחקים
שלהי ימים בפרדסים רחבי ידיים, עצים נוסטלגיים והריח המוכר...
הבאר כאן כבר ריקה, אך עוד מימיה נישאבים,
ממשיך בדרכי לעין הסערה במשעולי דרכים רבים...