בלילך הערב מקדם
ובכחול ים הכינרת,
יושבת לה ומשוררת
ולעצמה מדמיינת -
חיבוק מותניים
כמו של הר את המים,
מדמה את חזה החשוף
לימת הכישוף.
צפופה רשימת החפצים לינוק משדיה
כאותם שדות, אילנות, נהרות הניזונים ממימיה,
כאותם חבורות אדם המשתכשכים בינותיה
ומתעלסים לחופיה.
בעיניים עצומות ובידים רוטטות
היא שוזרת מילותיה לשורות,
מעלה לאהבה את נס המעלות
מתוך חלום בעיניים פקוחות.
יש סיכוי שתתעורר למציאות?
29/12/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.