זוכרת את הפעם ההיא
לפני שיצאנו לסרט?
שפנית אליי ואמרת "אהובי"
(חיכית שהמילים יחלחלו והוספת)
"אנא הצמד את סיכת הורדים לדש חולצתי".
ואני (חצי אפתי ושליש מתוסכל ומבועת)
לקחתי ליד
חפץ יפה ונוצץ אך גם חד
ודקרתי אותך לחלוטין בטעות וגם
בלי כוונה וגם
בידיעה שזאת שטות.
ואת דיממת וחיכית להתנצלות
אז התנצלתי, וביקשתי סליחה בנוסף
על אותה נקודה אדומה שהלכה וגדלה
במהירות.
אז סגרנו עניין ויצאנו לרחוב
כשהאצבע שלי בפי
וטעמו של דמך
מתוק וקרוב.
זוכרת את הפעם ההיא,
שנדקרת מאהוב?
זה היה די נחמד,
נעשה את זה שוב... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.