אדון יהושע שונא לקום בבוקר; לקום מחלום לתוך מציאות נוראית של
מוות ותאונות, התנהגות מחורבנת של אנשים מחורבנים. הוא שונא את
השמיכה המגרדת, שונא לצאת מהשמיכה החמה לתוך בוקר קר ובודד.
אדון יהושע שונא נשים בגלל שהן מתנהגות כאילו הוא סתם חרא
בשבילן וחושבות שכל הגברים הם צעצוע. כשחושבים על האלטרנטיבה,
גם גברים אדון יהושע לא מחבב בכלל, בגלל שהם חושבים שהוא סתם
חרא והם בעצם הצעצוע של הנשים. אדון יהושע שונא את הקפה שלו;
יש לו טעם של חרא. כמו החיים. החיים הם בכלל כמו קפה: לפעמים
בוץ, לפעמים קצת שחור ואם לא זה נס. לאדון יהושע לא קרו ניסים.
הוא בכלל שונא ניסים; בגלל שהם לא קורים. הוא פותח עיתון, הוא
שונא את העיתון; או שקורים דברים רעים או שכתובות סתם שטויות.
הוא הולך לעבודה. חרא של עבודה; אבל את זה כולם אומרים. בערב
אדון יהושע חוזר מהעבודה במכונית. הוא שונא את המכונית שלו;
היא "משתעלת" כמו הדודה יוכבד המנוחה. גם אותה הוא שנא, כל
הזמן שאמרה לו שיפסיק עם הפרצוף החמוץ שלו ויעלה חיוך. בבית
הוא מנסה ללטף את החתולה. הוא שונא אותה, כל הזמן מנסה לשרוט
אותו ולנשוך אותו, כמו הדודה יוכבד המנוחה. אדון יהושע מכין
לעצמו ארוחת ערב מפיצה קפואה. הוא שונא את זה. הוא גם שונא
להכין דברים מסובכים. אדון יהושע שונא את הריח של עצמו מזיע.
אז הוא הולך להתקלח. המים קרים; אדון יהושע שונא להתקלח. הולך
לישון. אדון יהושע יודע שמחר יבוא עוד יום שנוא בדיוק כמו
הקודם. אבל אדון יהושע שמח ללכת לישון, כי אדון יהושע חולם.
והוא יודע שגם מחר הוא יחלום. ובחלומות של אדון יהושע, אין
סיוטים וכולם שמחים: הגברים והנשים והעיתונאים והבוס שלו
והחתולה ודודה יוכבד בכלל לא מתה. היא הכינה לו קפוצ'ינו
וארוחה של מלכים. אדון יהושע שונא את החיים אבל ממשיך לחיות
בגלל החלומות היפים שלו.