הוא לא זכר מה אירע לפני אותו רגע, בו הבחין כי ידיו נתונות
בשלשלאות. הוא עמד ברפש חצי-בוצי כלשהו, שהגיע עד ברכיו, ונע
לאיטו במורד הערוץ. ערוץ? שאל את עצמו. כן, נראה כי הוא עומד
בתוך נחל קטן ומזוהם, הזורם מימינו לשמאלו. משהו הטריד אותו
במסקנה הזו - הלא לפני רגע עמד על כביש, הנמתח לפניו ואחריו,
הלא כן? בעודו לוטש מבטים דרך העלטה המעוורת, שרק זה עתה שם
ליבו אליה, הוא הבחין כי חוש ההתמצאות שלו צדק בשני המקרים,
והוא ניצב באמצעו של גשר אירי.
אז שב ונזכר בשלשלאות הלופתות אותו בפרקי ידיו. הן היו מחוברות
לצדי הכביש, כשני מטרים רוחבו, ולא אפשרו לו הרבה מרחב תנועה,
אלא אם ברצונו לכרוע ברפש. רק אז, כשמיצה את העניין בסביבתו
הנראית, הופיעו המשאית על קו האופק, הישר לפניו. שתי נקודות
בוהקות, הדוהרות על הכביש לעומתו במהירות מבהילה. לאחר שקילה
מהירה של האפשרויות העומדות לפניו הגיע למסקנה כי הצעד החכם
ביותר לעשותו הוא לצלול לתוך הרפש שמאלה, תוך מתיחת השרשרת
הימנית במאוזן, וכך אולי לשרוד במחיר אובדנה של יד בלבד. אך
מסיבה כלשהי - תהא אשר תהא (הוא לא זכרה כשהתעורר) - זנח את
הרעיון והחליפו בהתמודדות סטואית עם הגזרה. זכורה לו במעורפל
התחושה כי הוא עומד למבחן, אך תחושה זו לא סייעה לו להתמודד עם
הפחד, שכן משום מה במבחן זה לא הייתה הסכנה ממשית פחות.
לפתע זיהה את הגשר האירי: היה זה הגשר בדרך הכניסה למושב בו
נולד. השלשלאות החלודות נלקחו מהפוסטר שהיה תלוי מעל מיטתו
בילדותו, זיהה. והרפש הזה, איפה ראה אותו בעבר? הוא היה כה
מוכר. כמובן! אלו מי הביוב מביתם של צבי הנינג'ה (בסרט המקורי,
כמובן). הוא נאבק להיזכר מהיכן נלקחה המשאית הדוהרת, לא בטוח
במה מידע זה יעזור, אך נואש מכל תקווה אחרת. עד היום לא ידוע
לו מדוע ברגעים אלו, נובר בזיכרונו, העלה דווקא זיכרון מהטיול
השנתי של כתה ט', כשישב עם חברו הטוב ביותר דאז על עץ אקליפטוס
שנטה מעל מי נחל.
לפתע הבחין בעץ אקליפטוס, נוטה מעט מעל נהר הרפש. אחר כך העלה
בזיכרונו, לחלוטין שלא בשליטה, את כסא העץ האדום שלו, וזה
האחרון לא איחר לצוף מולו במורד הזרם. בהדרגה החל לקלוט כי
אותה חוקיות חלה וודאי גם על המשאית, הגשר האירי, השלשלאות
והרפש, וכי כל אלו ודאי עלו בזיכרונו לפני שהתממשו.
לרוע מזלו, כל אותה העת שעטה לעברו המשאית, ועדיין לא ידע כיצד
כל שלמד במשך דהרתה יוכל לסייע לו. כעבור רגע נכנס למעגלי האור
שהטילו הפנסים, ונאלץ להשפיל את מבטו. הוא ציפה לשמוע את צפירת
הנהג וחריקת הבלמים, למרות שלא היה מוכן להשליך את יהבו עליהם,
אך משבוששו לבוא החל לתהות. אותה בדיחה ישנה, על ההבדל בין
עו"ד דרוס וכלב דרוס (סימני הבלימה לפני הכלב) צפה ועלתה
בתודעתו.
ואז, ממש ברגע האחרון, נזכר (אולי בגלל קשר אסוציאטיבי נסתר
כלשהו בין שתי הבדיחות) בבדיחה מאחד המערכונים של הגשש החוור.
בן רגע הפכה שאגת המנוע הנוראה לשתי שאגות של שני מנועים
נפרדים: 500 סמ"ק, קוואסאקי, זיהה. תחושת הקלה כה עזה שטפה
אותו, עד כי התעורר בו ברגע. שוכב תחת שמיכת הפוך הכבדה, מכוסה
זעה קרה, הוא קילל את עצמו, בלבו, בפעם האלף - על כי התעקש
ללמוד משפטים.