|
אני מאמינה בך
האם אתה מאמין בי?
האם את זעקותיי אליך שמעת
וזה עוד אחד משלך המבחנים?
כמה עוד? כמה עוד תבחן?
הרי סבלתי - למה לא קיבלתי מצוין?
ואם נכשלתי? מה תבחן אותי שוב?
כי אני מבטיחה לך
זה יהיה סיפור עצוב
על ילדה קטנה שהלכה לגן
ובגן היא פגשה ילד קטן
ואז היא תפסה על העץ
והרוח שלה נפל והתפוצץ
על סלע קטן
בקצה הגבעה
והיה זה הרגע לו היא חיכתה
לשקט, לרוגע, למנוחה הנצחית
ובאה ברגע ולא הייתה איטית
אולי זה בעצם הייעוד של כולנו
לבדוק עד כמה נוכל לסבול
אולי החיים הם גסיסה איטית למוות
שבסופו כולנו ניפול
למקום מושלם, מקום אחר
מקום בו נפסיק, נפסיק להסתתר. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.