הייתי אתמול אצל חברה, הייתה לה יומולדת.
הוא גם היה שם.
הוא דיבר עם דור ועם קרן שידברו איתי על זה שאני מתנהגת אליו
ככה.
על זה שאני צריכה ניתוק מוחלט.
על זה שאני מתעלמת ממנו.
לא יודעת, ואולי אני מגזימה.
אולי שלום ומה נשמע כן צריך להגיד.

למרות שהייתי קצת מבואסת אתמול היה לי כיף.
הרגשתי שייכת.
הרגשתי שלא משנה מה תמיד יש לי את החברים שלי איתי.
שלא משנה מה הם תמיד יתמכו בי.
הרגשתי שאני מבינה שזהו, שאנחנו לא נחזור יותר.
הבנתי שקשה לו, אבל אני חשובה לו רק בתור ידידה.

הוא אמר לדור שהוא לא הרגיש את "הקליק" הזה בינינו.
שבהתחלה הוא כן הרגיש אבל בהמשך הקשר הוא המשיך להרגיש אותו
דבר והרגשות שלו לא התפתחו לשום מקום.
את כל הדברים שהוא אמר לי לפני שבוע הבנתי רק אתמול.
ועכשיו אני מבינה למה הוא אמר שלהמשיך את הקשר במצב שהיינו זה
יהיה סתם.
אבל אני שמחה שהוא אמר את זה אחרי שבוע שהוא הרגיש ככה, ולא
משך את זה.

השיחה עם דור עשתה לי טוב, באמת טוב.
פתאום הבנתי שזהו, שהחלק הזה בחיים שלי נגמר.
שאני חותכת את החוט הזה, אבל זה לא פוגע כבר באף אחד.
שבאמת, אולי נישאר עכשיו ידידים טובים ואולי נישאר רק ב"היי"
ו"ביי" אבל אני יודעת שהוא תמיד יהיה שם, גם בתור ידיד.
ואני יודעת שאכפת לו, גם אם זה רק בתור ידיד, אכפת לו.
וחשוב לו להישאר איתי בקשר.
וגם לי חשוב.
ואנחנו נישאר.

ביום רביעי טיול שנתי, ונראה לי שאני מתחילה לרצות את החבר הכי
טוב שלו.