קווקווים לבנים מכריעים הזמן
דרך צוהר השעה הפלגתי, לא כאן.
והשחור מילא חיי, בולט לעין הבוכיה
דרך החתחתים טרם הסתיימה.
רעש מנוע השטנה באוויר ירחף
רגליו מלטפות השחור העוטף,
ידיו בזעם יכרכו סביב צווארי
נשמת אפי תברח, תצטרף לגורלי.
דמעת זיעה מתביישת ממצח, אינה נחושה
להבות האש מלטפות מרבד המנוחה.
חם במרתפי הנשמה, "אפשר פה למזג?"
טעות בידך, אין קירור למוגי הלב!
חריכות הבשר המובס יהדהדו למרחק
גם אלוהים שכח כמה חם פה באילת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.