טביעות פסיעתך על אדמת טרשים
קצוות שיערך כאנדרטה במרתף השדים
שארית בשרך הוטמעה בכפפות משי מלטפות
אגד מידבק ספוג אלם הזעקות.

רגבי האדמה, עדות חיה לשגעוני
פיאת נוכרי שלבשתי בסתרי מעוני,
מעיל עורך לגופי , נולדתי בדמותך
חרון גרוני שנספג בדם סבלך.

שלשלאות שגעונו בוצעות הבשר החי
לכודה בנפשו של מטורף, מדוע התחלף במתיי?
פצע שאינו מגליד, בדמי ירווה צמאונו
"תמו החיפושים" , כך נכתב בעיתון, אך הוא לא בא על פורקנו.

רוחי אבדה דרך צוהר התקווה
משוטטת בכלאי, מחפשת פינה עגולה.
הנה סדק בחומתו בצורת השגעון
"אני שלך, תמיד הייתי, חשוב בהגיון"

מאבקי לא תם, חידלי שטויות
מילדותי למדתי, נהוג לשלם על טעויות.
"שחרר אותי מיד, גם כך זהו משחק יחיד"
הס! פן את אחיך, "רצון לחיות" אכחיד.

זוהי שיטתו של הייאוש, משמיד פיסות של אושר, משתלט על חיינו,
אם לא ננקוט עמדה עכשיו, בחפץ לב ילבש הוא צורתנו.
והמאבק נמשך...