זה כאילו את כולך תפורה מרגעים שמחים.
רגעים שמחים שלי.
את גנבת לי אותם ותפרת לעצמך פונצ'ו.

(בת-זונה !)

מסתבר שבזמן שלא עשינו כלום,
אני ואת,
וסתם שכבנו מחובקים במיטה.
את היית הכי אקטיבית בעולם
ולאט לאט רקמת לי כישוף מאחורי הגב.
חפרת, גזרת ושמרת אצלך רגשות
שלא הייתי מודע אליהם בכלל
ושעכשיו הם חסרים לי פתאום.

(כלבה !)

הפרידה הזאת רק עכשיו רוקמת לה עור וגידים
(אור וגיצים ! אור וגיצים !)
מתפשטת לאט לאט בתוך התודעה הרקובה שלי,
גורמת לי לא להפסיק לחשוב עלייך
ועל כמה שאני הייתי חסר רגישות.

פתאום יוצא מכל זה שאני הכלב האמיתי.
(וגם הבן-זונה)
ואת
כרגיל
יוצאת מלאך צחור ונקי
מלאה שריטות עמוקות מהסכין שבה תקפתי אותך
(סוויפט סוויפט).

אני לא מרגיש אשם.

(ווף ווף)