|
זה כאילו את כולך תפורה מרגעים שמחים.
רגעים שמחים שלי.
את גנבת לי אותם ותפרת לעצמך פונצ'ו.
(בת-זונה !)
מסתבר שבזמן שלא עשינו כלום,
אני ואת,
וסתם שכבנו מחובקים במיטה.
את היית הכי אקטיבית בעולם
ולאט לאט רקמת לי כישוף מאחורי הגב.
חפרת, גזרת ושמרת אצלך רגשות
שלא הייתי מודע אליהם בכלל
ושעכשיו הם חסרים לי פתאום.
(כלבה !)
הפרידה הזאת רק עכשיו רוקמת לה עור וגידים
(אור וגיצים ! אור וגיצים !)
מתפשטת לאט לאט בתוך התודעה הרקובה שלי,
גורמת לי לא להפסיק לחשוב עלייך
ועל כמה שאני הייתי חסר רגישות.
פתאום יוצא מכל זה שאני הכלב האמיתי.
(וגם הבן-זונה)
ואת
כרגיל
יוצאת מלאך צחור ונקי
מלאה שריטות עמוקות מהסכין שבה תקפתי אותך
(סוויפט סוויפט).
אני לא מרגיש אשם.
(ווף ווף) |
|
|
התבוננתי בה
שעות עד שהבחנתי
בה
תיארתי לעצמי
שכל מה שאומר
ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי,
אזרתי אומץ
וניגשתי אליה.
שאלתיה: "מה
ה..."
"מצב?" היא
מיהרה לענות
"האמת היא
שהתבוננתי בך
שעות עד
שראיתיך,
אני מתארת לעצמי
שזה נשמע
מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי..."
היא סיימה.
"עזבי" ,אמרתי
לה, "אנחנו לא
מתאימים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.