פגשתי את אלוהי התרגום בטיסה הטרנסאטלנטית הראשונה שלי. הוא
התיישב משמאלי, הניח את התיק שלו מתחת למושב, בחן אותי ואז אמר
כבדרך אגב, "אתה יודע, במחיר של טיסה סדירה במחלקת תיירים
יכולת להשיג מקום במחלקה ראשונה בטיסת שכר עם חברה זרה". לא
הגבתי ואז הוא המשיך, "טיסות טרנסאטלנטיות הן לא טיסות קלות
אפילו לבחור צעיר כמוך, בן כמה אתה בכלל?"
"עשרים וחמש," עניתי והוא המשיך בשלו, "ובמחיר הזה, לא חבל?"
הטיסה עדיין לא התחילה והאדם שיושב לידי כבר מתחיל בשיחה
שנראית כאילו שלא הולכת לשום מקום, חשבתי שזו הולכת להיות טיסה
ארוכה, אבל לא יכולתי למנוע מעצמי מלהגיב, "אולי אני פטריוט?
אולי אני מעדיף שהכסף שאני מוציא יישאר בתחומי המדינה, יתרום
לייצוא ולא יגיע לידיים זרות?"
נראה כאילו שהוא חושב על התשובה שלי לרגע ואז אמר שהוא לא חושב
שזאת הסיבה.
"אז מה אתה חושב שהיא הסיבה?" שאלתי והוא בתגובה רק ביקש ממני
לעצום עיניים לרגע.
"אתה בסדר?! מה לעצום עיניים?" אבל לפני שהספקתי להמשיך
ולהתרעם עליו שיעזוב אותי בשקט הוא אמר, "טוב, אל תעצום
עיניים" והקיש באצבעות שלו.
לרגע לא הרגשתי בהבדל, פרט לעובדה שהכיסא שישבתי בו היה יותר
מרווח. במבט שני, שמתי לב שאני יושב בכורסה, במחלקה הראשונה
במטוס. פניתי לאדם שיושב משמאלי, "מה קורה פה?" שאלתי, אבל הוא
הסתכל עליי בחוסר הבנה וחוסר עניין וחזר לעסוק בשלו.
"אני חושב שאתה מחפש אותי," פנה אליי האדם שישב מימיני. "אני
חושב שאתה צודק. אני אשאל שוב: מה לעזאזל קורה פה?!".
"אתה מבין, אני לא חושב שהסיבה שלך לוותר על המותרות של מחלקה
ראשונה היא העובדה שאתה פטריוט. אני חושב שאתה מפחד ממה שאתה
לא מכיר." רגע אחד! "עדכון חדשות קצר: אני טס למדינה אחרת,
ביבשת אחרת, בוא תעצור רגע עם כל השטויות והפסיכו אנליזות
ותגיד לי מה לעזאזל קורה פה!"
הוא הרהר לרגע ואז ענה בטון שלו שרק גרם לי להיות חסר סבלנות
עוד יותר, "אני אלוהי התרגום".
"אתה מה?!"
"אלוהי התרגום," ענה בטון שלו עוד יותר "וכדאי שתשתוק ותקשיב
עכשיו, כי רק אתה יכול לראות אותי וזה שאתה מדבר לאוויר לא
גורם לך להראות שפוי במיוחד."
"נראה לי שאתה זה שצריך טיפול רפואי, אולי כמה שנים טובות
באיזה בגד לבן וצמוד, בפינה שלווה משלך," עניתי, אבל אז באה
הדיילת ושאלה אותי בשפה שאני לא מכיר עם מי אני מדבר. הסתכלתי
עליה בהלם, ואז עניתי לה בשפתה שאני שחקן ושאני מתרגל לקראת
מבחן הבד שיש לי מחר. היא חייכה ופנתה לטפל בנוסעים האחרים.
"עכשיו אתה מבין?" שאל אותי.
"עכשיו אני מבין עוד פחות, אבל אני מוכן להקשיב," עניתי כשאני
עדיין בהלם מההתרחשות של הדקות האחרונות.
"כמו שהתחלתי להסביר לך קודם, אני חושב שהסיבה שאתה מוותר על
המותרות של לטוס במחלקה ראשונה בחברה זרה היא קשיי שפה..."
"רגע אחד!" עצרתי אותו,"מהר מדי, מהתחלה, מה קורה פה ואיך אתה
קשור לזה? ומה זה בכלל אלוהי התרגום?"
"תן לי רגע לחשוב איך אני מסביר לך את זה בצורה שתוכל להבין,"
ענה, הרהר מספר דקות ואז שאל "שמעת על מגדל בבל?"
"הייתי צריך?" שאלתי בתמיהה.
הייתה על פניו הבעה של כמעט ייאוש, "אלוהי הבריאה, מכיר?"
"מכיר, אבל אני לא אדם מאמין, אני גם לא ממש מכיר את כל סיפורי
הפולקלור האלה. הכי רחוק שהגעתי אי פעם היה: ויהי לילה ויהי
בוקר וגם אז לא הצלחתי להבין איך אלוהי הבריאה עשה את כל זה
ברק שישה ימים."
"זה היה מאוד פשוט, הוא עשה את כל זה בשישה ימים כי הוא עשה רק
את הסקיצה הראשונית. בהתחלה כל בני האדם דיברו באותה שפה
והעולם היה יבשת אחת. עברו אלפי שנים במושגי ארץ ושום דבר
מעניין לא קרה. התכנסנו למועצה על מנת להחליט מה לעשות..."
"מה התכנסנו? יש יותר מאחד?"
"יש כמה, אלוהי הבריאה, אני, אלוהי המלחמה, אלוהי האהבה ועוד.
היוונים לא היו כאלה רחוקים מהאמת באמונות שלהם, באמת חשבת שרק
אחד יכול לנהל את כל זה? אבל אני סוטה מהעניין. כמו שאמרתי,
החלטנו להתכנס למועצה ומכיוון שאי אפשר היה סתם להחליט באופן
שרירותי לפזר את בני האדם על יבשות שונות ולהקנות לכל אחד מהם
צביון ייחודי משלו ולראות אם הם מצליחים לחיות ביחד בהרמוניה,
הוחלט על הסיפור הזה של מגדל בבל. גרמנו להם לחשוב שהם יכולים
להגיע לשמיים, להיות כמו האלוהים שלהם. הם כמובן ניסו ואנחנו
כעונש חילקנו את היבשת האחת למספר יבשות ופיזרנו אותם  כשלכל
עם נתתי שפה משלו."
"תן לי לראות אם הבנתי את זה, אתה הפרדת בין בני האדם, נתת לכל
עם שפה משלו ועכשיו אתה מהלך בין בני האדם ומנסה לגרום לנו
לגשר על הפערים האלה?"
"לא בדיוק," הוא ענה, "אני מנסה לגרום לכם להבין את זה ולא
לנסות לשנות את זה"
"לשנות? לשנות את מה?"
"לשנות את המאזן. קח לדוגמא את האספרנטו".
"מה קשור קפה עכשיו?"
"לא אספרסו! אספרנטו, שפה בינלאומית שהומצאה על ידי זמנהוף על
מנת לגשר בין פערי השפה?"
"אהה... מה?" שאלתי והבטתי בו במבט עיני עגל.
"אתה קורא בכלל? משהו מעניין אותך חוץ מהבועה הקטנה שלך?" שאל
ספק בנימת ייאוש מהשיחה וספק בכעס.
"כן! אני קורא!" עניתי בנחישות כשאני מנסה להציל את הכבוד שלי,
"למען האמת, קראתי פעם שלכל מיני שפות יש בסיס משותף, פרט לכמה
שפות שלא ברור מה הבסיס שלהן והן לא דומות לשום דבר אחר, מה יש
לך להגיד על זה?" שאלתי בהתנצחות.
"הייתי עייף, פספסתי קצת, אין לך מושג איזו עבודה קשה זאת. בא
זמנהוף כזה ומחליט ליצור שפה בינלאומית אחידה לכל בני אדם ואני
צריך לדאוג שהתוכנית שלו תיכשל כדי שהמאזן לא ייפגע. אני יודע
שאמרתי את זה כבר אבל זאת נקודה חשובה. יש שפה בינלאומית אחת
וזו שפת הגוף וגם זה רק בגלל שאלוהי האהבה התעקש."
"שפת הגוף? מה אנחנו? חיות? פעם אחרונה שבדקתי אין לי צוואר
אדום בעונת ייחום!"
"אוף, קשה איתך, תזמין דיילת, כשהיא תגיע תחייך אליה ותזכור:
אני לא פה."
לא נותרה לי הרבה ברירה, קראתי לדיילת וכשהיא הגיעה ניסיתי
לדבר איתה אך הפעם ללא הצלחה, חייכתי אליה חיוך נבוך משהו, היא
העבירה את ידה בשיערה, חייכה אליי בחזרה והלכה.
"אתה רואה? שפת גוף," הטיח בי.
"כן, כן, שפת גוף שאומרת מה בדיוק?"
"היא חושבת שזה חמוד שאתה מנסה לדבר בשפה שלה, למרות שלא הבנתם
אחד את השני, מצאת חן בעיניה."
"למה אתה פה עוד פעם? בטח לא באת לתת לי עצות בנושאי נשים."
"בדיוק התחלתי להסביר לך שאתם צריכים להבין את פערי השפה ופערי
התרבות ולא לשנות אותם. כל פעם שאתם מנסים לשנות אותם זה רק
גורם לי לעוד עבודה ועוד כאב ראש. קח לדוגמא את האימפריה
הבריטית ששלטה בחצי עולם. הם הביאו את האנגלית כמעט לכל קצות
תבל. עד אז למשל לא היה צורך ממשי במבטא. אני לא יכול אפילו
להתחיל להסביר לך כמה מאמץ השקעתי כדי לדאוג לכך שלמרות שרוב
בני האדם דוברים אנגלית, עדיין לא יוכלו לגמרי להבין אחד את
השני."
"אז אנחנו צריכים לנסות ולהבין אחד את השני, ללמוד שפות חדשות
וכך לגשר על הפערים ולא לנסות וליצור שפה חדשה ולכפות אותה על
שאר העולם? הבנתי נכון?"
"כן, אבל כמו לכל דבר יש יוצאי דופן. במקרה הזה יוצא הדופן הוא
שפות חדשות לצרכים בידוריים. עם זה אין לי שום בעיה, לומר את
האמת, אני חושב שקלינגונית היא שפה מבריקה, אבל זה בלי קשר."
"למה אני? למה לבוא ולהתגלות לפניי?"
"אני עדיין אחד מהאלוהים ואני רואה הרבה נסיעות טרנסאטלנטיות
בעתיד שלך."
"טוב, אבל איך? ללמוד שפה חדשה זה לא הדבר הכי קל, בטח לא ככל
שהגיל מתקדם".
"יש חוק בלתי כתוב, חוק גאוני שאני המצאתי כמובן, אבל אני לא
רוצה להשתחצן. בתהליך הזה של למידת שפה חדשה, אתה לומד מילה
חדשה, משפט חדש, משהו שימושי עד כדי כך שאתה לא מבין איך חיית
קודם ומכיוון שהאדם הוא חיה סקרנית, זה רק מעורר בך את הצורך
ללמוד עוד ועוד מאותה שפה."
"נגיד שהבנתי, מה קורה עכשיו?" שאלתי.
"עכשיו אתה בוחר אם להישאר על הטיסה הזאת במחלקה ראשונה או
לחזור חזרה לטיסה המקורית שלך," הוא אמר ונעלם לאחר שבחרתי.
בחרתי להישאר בטיסה במחלקה ראשונה, היה לי רומן עם הדיילת
והיום אני יודע להגיד "אני רוצה לאכול הרבה בשר" בעשרים שפות.