מחכה לכם - ואתם לא מגיעים.
מחכה לכם - האוטובוסים כבר צופרים.
מחכה שתאספו אותי מתחנה ושמה "משפחה",
מחכה לכם, אבל ויתרתם על הנסיעה.
מחכה לכם, יותר מדי שנים, מחכם לכם,
בחלוף כל הימים.
מחכה לכם, לאהבה, ולחיבוק.
מחכה לכם בכל מאית שנייה,
מחכה שתבינו ששמה של התחנה היא "אהבה".
מחכה לכם,
בבוקר סגריר שעל דלתי תדפקו, מבוגרים ומבוישים.
מחכה לכם יותר מדי זמן, מחכה לכם והלב רוצה גם.
חיכיתי לכם, יותר מדי שנים.
עכשיו הלב כמעט מחוסן מפני המחלה של חוסר אהבה,
ורק לעיתים אני יושבת- יושבת ובוכה.
לא בוכה עליכם - אלא עלי.
לא בוכה על מעשיכם - אלא על מעשי.
בוכה על חשיבתי, שגרמה לי לחשוב שזה קרה באשמתי.
שמה של התחנה, כבר לא קיים - היא התפרקה,
עכשיו כל שנותר היא המילה סליחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.