בכל יום ובכל לילה של חיי, אם אין אלה האוזניות, הרי אלה
ההזיות שמארחות לי חברה. האנשים כאן אינם דומים לחברה אנושית,
אלא דמויות חומר זעירות שנשמטו מהסחרור המהיר של חיי. ובכל
החלל העצום שמעלי ובריקנות הבלתי משתנה של הטבע סביבי, לא
יכולתי למצוא אפילו בדל הוכחה שתתמוך במה שקראתי בספרים. העולם
שלי איבד את הקשר עם החברה האנושית. המצב הזה של רחיפה חסרת
תנועה גרם לכך שארצה לפעמים לנקוט עמדה, לנוע. ופעמים אחרות זה
גרם לי להרגיש חסר תקווה, אומלל. ומעל הכול זה הפחיד אותי.
הרוח כרסמה בשקט בזמן ובנפשי. בסוף אהיה דומה לצמח. |
