אשכולית יוקדת, מאפרה בזויה
חתול ירוק מהבהב בעלטה
האור בוהק על הלכה של בהונותייך
מחייכת חיוך תימני מושלם, שוכבת
מלא שיניים, מתחת לשמיכה.
על הכסא חצי כריך יבש
עלה לי עשרה שקלים
והוא בכלל לא עומד
בקריטריון הלאפה העולמי.
טלפון פרוע פוגם במצב הרוח
אמן חרוץ ומבולבל לא זוכר היכן היא המוזה-
"הרי אני גולש כל יום!"
זה כמו חשיש לנשמה.
- אבל חשיש זה כבר לנשמה.
לא מטאפורי כי אם
אמת
כמו עברית
     כמו צלילים
ציפורים על העץ וכלב נובח
העירום שלה לאור הירח...
לב המאפלייה שוקק
כמו קרקס הפשפשים הגדול בהיסטוריה
איך כל השבוע
חיות מדברות וחייזרים
פותרים תשחצים בבית הקולנוע.
מתצפתים ומסיקים
'מי הוא מה' בעולם הבמה
ערסים.
    אדם זאב.  
אורן יודע הוא מקרין סרטים
בלילה
מתחת לכיפת הכוכבים
אין אתנחתא אין פסקאות
החיים נמשכים
רצים ורצים
חיים בפרוגרסיב לא שגרתי
על מערכת חוקים מופשטים
כלבים וחתולים
משדרגים את היצירות של
מיכאלאנג'לו ומאטיס
אם חשבתם שאין כיוון או מטרה
טעיתם ידידי, טעות מרה
הצוללת, המחילה
שעברה תהליך תסיסה
ממלאה כל הדיוט בפרצי האויר החם
של ההשראה.
כתיבה ארוכה בלי סיגריות בכלל
רק קראפטוורק וערק וחלוצי החלל
ובתום החיפושים או כל הכתיבה
נמצא הצימוד
נמצאה הקריאה:
"הרי אני כותב כל יום!"
זה כמו קולה לנשמה...