|
עוטה חיוכך
נדמו מעלליך
זו היא הגאות
מלטפת פניך
ואת בקרבי
אם לא שכול מנוחות
נוצרת בחדווה
שזרי אנחות
נחבוק הטינה
בין נחשולי הסדקים
ננוד ללא סיבה
וראשנו נטמין
חנוקי שלווה
קדשי אנו בזרועותיך
כאשר זמננו ייתם
נשוב, עוד עלייך
מוקדש למיכל רודמן ז"ל, מי ייתן ואראך בעולם הבא |
|
|
-ילדה ילדה, את
יודעת מה השעה?
-אני לא ילדה,
אני פרי הדר.
שמואל
איציקוביץ' מספר
בדיחות קרש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.