עובד ונלחם כנגד גורל של שכחה אמיתית,
אובד בתוך הכאב שנותר בתוך נשמתי ומציף אותי ביגון וצער.
ממשיך לנוע רק במטרה להתקיים.

כבר לא מנסה להחיות את מי שאולי הייתי קודם לכן,
אך אינני רוצה עוד לשכוח את כל מה שאהבתי וידעתי.

הלילה מתארך תחת שמי הדם שעוטפים את כל זכרונותיי,
נמתח אל תוך כל חלומותי ומושך אותי אל מעמקי השתיקה.

אך אני עדיין לא מוכן לוותר,
ממשיך לצלוע תחת לחץ שתיקתי אל עבר העתיד.

הצער והיגון משמשים לי כחומה, ודרכם אני שומע אותך שרה.

2/4/05