אני אף פעם לא כותבת דברים כאלה במחשב.
זה כל כך קר, כל כך מחושב, שחור על גבי לבן.
האמת, מתאים בול.

אני לא מצליחה להשתחרר מזה, ממה שקרה.
זה חוזר אליי כל פעם, בעוצמה שנשכחה מאז הפעם הקודמת.
ואני רוצה להשתחרר מזה, להשתחרר ממך,
אבל עם זאת לא לשכוח, ולזכור נכון.
שאם אי פעם ארצה להזכר, אני אוכל,
אבל שבינתיים אשכח.
רק כדי שאוכל להמשיך.

בלי סיבה ברורה
ככה פתאום
הנחתת עליי משקל שלא יכולתי לשאת
ככה לא עושים את זה, אתה לא יודע?

שנינו ידענו, שנינו הרגשנו
שזוהי אמת חזקה, אנחנו.

איך יכולת ככה לזרוק אותנו לעזאזל, ככה לוותר?
כשקשה אז מנסים להאחז ולהתרומם
גם כשמרגישים שזו ירידה תלולה
אולי זה בעצם קל יותר להמשך למטה
כי אז יש תרוץ לכל דבר

ואתה זרקת את העוגן של שנינו
ועוד מכרת לי את זה בעטיפה מבריקה
ואני קניתי
רק אחר כך הבנתי מה, בעצם, קרה.

אדם קם בבוקר ומחליט לשאול את עצמו שאלות
אבל כשמחפשים תשובה
הדרך אל התשובה המוחשית ביותר
היא גם הקצרה ביותר

ושם הייתי אני - כל כך קיימת בחייך
שזה בעצם אולי מפחיד
ו"אני לא בטוח מה אני רוצה, ומה קורה לי?"
ו"חשוב לי שאני משתף אותך"
כי ככה אני יוצא בסדר
ואולי המצפון ישתוק לרגע
כי בטלפון הוא לא יפריע

ועכשיו אתה בכלל לא מתקשר
כי למה לך להסתכל במראה
אתה ממשיך להתנתק
כדי להצדיק את מה שעשית


אל תחשוב לרגע
שאני אקנה שוב
את זה שאתה לא רוצה להקשות עליי
ולא רוצה שהתחושה שלי תהיה גרועה יותר.

פתאום הכל התפוצץ לי בפנים
נשארתי כל כך לבד
שבורה לחתיכות
מה אני אמורה לחשוב, מה לכל הרוחות,לעשות?

כן,זו אני מדברת, החזקה.

כל כך אהבתי אותך
עדיין אוהבת
לא יכולה שלא לקוות
שתבין מה עשית
ואיכשהו נוכל
אולי.

יום אחד מאושרת, יום אחרי אומללה
הכל בגלל תסבוכים של ילד אנוכי
שחושב בשביל אחד
ואת אמוני בו , איך יוכל לקבל בחזרה?