[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרק 7- דון מרואני

"איך אני יכול לעזור לך?"
"אתה יכול לקחת אותי לממונים עליך"
השומר הוביל את אדנה במסדרון הארוך עד לדלת. השומר לחץ על מספר
כפתורים והדלת נפתחה.
"הכנס. שמעתי הרבה עליך, אדנה. אני רוצה לשכור את השירותים
שלך."
"גם אני שמעתי הרבה עליך, דון מרואני, כדי להבין שאתה הטיפוס
שאני הייתי הורג בסיטואציה הנכונה." אמר אדנה. החיים ברחוב לא
הטיבו עימו. 6 שנים לאחר שברח מהסוכנות, בגיל 14, אדנה חי לבד,
נע ממקום למקום. נווד. הדבר היחיד שהוא לוקח עימו זה את המחשב
שלו הפרטי שלו. הפתיע אותו שהוא עדיין לא פגש אף אחד שרצה
להחזיר אותו, אבל לא היה איכפת לו כל כך.
"גם אני, אדנה. אבל הסיטואציות מפגישות אותנו ביחד. המוות של
הוריך גרם לשינוי הזה" אמר דון מרואני.
"רצח! זה היה רצח! לא מוות! האנשים שלך רצחו את הורי!"
"לא, הסוכנות רצחה את הוריך. הם הזמינו את ראשם"
"אני יודע. מה אתה חושב, שתצליח להסתיר את זה ממני? לקח לי רק
חודשיים כדי להבין זאת." אמר אדנה, דמעה מבצבצת בעינו.
"בכל זאת, מה מביא אותך לכאן?"
"כסף"
"כסף?"
דון מרואני היה ראש המאפיה האיטלקית החדשה וכמו לכל מאפיונר
היה המון כסף. עיקר עיסוקו היה השכרת אנשיו לביצוע משימות כל
שהם.
"אני רוצה עבודה." אמר אדנה
"אני מבין... ולמה שאני אתן לך עבודה?"
"כי אני יכול לעזור לך... אתה יודע טוב מאוד למה"
"אני בהחלט יכול להעזר ביכולות המחשב שלך. תוכל לפרוץ בשבילי
למעבדה הביולוגית הראשית של ארה"ב ולהשיג לי את החומרים
הביוכימיים שאני צריך..."
"2 מיליון דולר" קטע אותו אדנה
"מה? אתה מטורף! בחיים ברחוב שיבשו לך את דרך המחשבה אדנה...
אתה בסך הכל בן 14! אני לא משלם לך את הסכום הזה."
"אני הכי טוב שיש ואתה יודע את זה... אז מה עם הגיל שלי! אתה
יודע היטב מה גרמתי לאירגון שלך רק כשהייתי בן 10!"
"נכון...אבל בכל זאת..." דון מרואני התלבט, למרות שהיה לו ברור
שהנער הוא המתאים ביותר לתפקיד
"גם אני מקריב משהו... אם לא הייתי זקוק לכסף לא הייתי מופיע
כאן בכלל!"
"כן.... סבי אמר לי שלפעמים האויבים שלך הם החברים הכי נאמנים
שלך...תרצה זאת במזומן?"

במשך 6 שנים חיכה אריק מוריסון לרגע הזה. חברו הטוב ביותר בגד
בו ובסוכנות וערק. עליו ניתנה האחריות להשיב אותו.
במשך 6 שנים עקב אחרי אדנה, ניתח פעולות שלו, דחף אותו לכל מני
מקומות, תיכנן במשך חודשים תוכנית כדי לתפוס אותו. ורק עכשיו
באה ההזדמנות.
"אדוני, כמו שצפיתי אדנה נפגש עם דון מרואני"
"יפה מאוד מר מוריסון. זה מתקן את הטעות שלך על זה שהמרית את
פי.אני מקווה שלא תעשה עוד טעויות."
"אני לא אדוני. למרות שכפי שראית, ניתוק המזומנים דחף אותו
אלינו יותר טוב מכל דבר אחר."
"הטעות שעשית היתה שנהגת מתוך תסכול ולא מתוך מחשבה וגם המרית
את פי תוך כדי כך. אני מציע לך לא לפשל. זאת ההזדמנות האחרונה
שלך."
"כן המפקד."
אריק תקתק על המחשב שלו. התוכנית רצה לו בראש- האירגון של דון
מרואני היה חלק מהסוכנות. אריק לא ידע למה אבל זאת היתה
עובדה.
התוכנית היתה לגרום לאדנה לבטוח במרואני ואז לתפוס אותו.
תפסתי אותך עכשיו אדנה! לא יודע למה עשית את זה אבל בגללך
התעללו בי כבר 6 שנים... פעם היינו חברים הכי טובים, עכשיו אני
שונא אותך...שונא אותך!
חשב לעצמו אריק










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החוכמה היא לא
לכתוב משהוא
מעניין, החוכמה
היא לחתום בשם
מגניב





אנתרופולוג
קליני בטוח
בעצמו


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/01 10:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר ויסברג

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה