לא רוצה לסיים את הלילה.
לא הספקתי כלום.
עוד לילה חלף. אנשים מהשכבה הישנה, כאלו שאתה לא אוהב,
מחוייב להגיד שלום. עוד חיוך מזויף.
עוד קפה, ועוד אלכוהול.
ולמצוא חניה בתל אביב.
ולעבור את כל אלנבי כדי להבין שאין איפה לשבת.
ולחזור הביתה, להרגיש זקנה.
למרות שהשומר בכלל לא האמין שעברתי את 18
להרגיש עייפה
כאילו לא צחקתי כבר שנים.

לחשוב עליך
לדמיין שאתה מזמין אותי איתך
ואני יודעת שיש לך חברה
ובניגוד להרבה בנים, זה אומר המון בשבילך
אבל אולי רק להיות אתך, לידך,
ערב אחד
ולצחוק, ולהסתכל עליך ולחשוב שהכל כל כך מושלם
גם אם היא שם
החיוך שלך, כשאתה מרוצה
והטירוף שלך מהדברים הקטנים
והידיים הגדולות הרכות.

וגם אם היא שם
להיות ערב לידך
להחכים
לחשוב שהכל יהיה בסדר
להתמלא תקווה
לחשוב על שטויות
ואז על הדברים הכי עמוקים ורציניים.

ואולי להכיר חבר שלך,
אם לא תהיה שלי לעולם
מישהו שדומה לך
ויש לו חיוך יפה כמו שלך
ועיניים מבינות
אבל ההבדל הוא
שגם הוא יאהב אותי.

אז אולי תיקח אותי
ערב אחד איתך?
הבטחת לי את זה פעם
ושכחת
תיקח אותי, רק לערב אחד
גם אם זה יכאב
להיות לידך
רק עוד קצת.