אני אוהבת לראות את הילדים הורגים!
אני אוהבת לראות איך הילדים תוקעים
אצבעות בבובות חסרות הכבוד!
שיבכו כל הבובות! שיבכו כל הבובות!
כן. אני ילדה. ואני אוהבת להרוג, לרצוח,
להחרים, להשמיד, לתלות אנשים, לקלף עור, לקצוץ בשר, לחתוך
ראשים
אני אוהבת להיות, מה שאיני יכולה להיות,
אני אוהבת לשתות דם, להזדיין עם עצמות וגולגולות
אנושיות, לאכול כבד של עבדים, חנפנים, מלצרים, משרתים, לשבור
עצמות של מלקקי תחת חסרי גב, אני אוהבת
מגשים ממגישים שקורקפו רק עכשיו, אני אוהבת
להיות,
מה שאני לא רוצה- מלחמה בשביל המורליסט
הכל יכול, מלחמה בשביל הזאבים הצבאים, מלחמה בשביל
אנשי השלום, מלחמה! אני ילדה. אני
אחות של המלחמה. אני האח של השלום. אני
הרמופרודיט, גם הרמס, וגם אפרודיטה. אני לא
המוות, אך איני גם החיים. אני התנועה
הנצחית של רוברט בראון, אני המספר של הזמן, אני הנצח-
ילדה משחקת, שמקפיצה את הזריחה. אני
האימה. והמשמעות של שתי הקצוות של אותו
קו. וחוסר המשמעות שבכל התחלה של אותה נקודה
אחת. אני המסתורי הנצחי,
שנולד בגוף אדם.