כתבתי את זה משהו כמו לפני שנה... דיברתי על אהבה שמתבררת לי
כאובססיה עכשיו או פשוט שהייתי איזו ילדה מאוהבת מטורפת...
מאוהבת באהבה אולי.

                           דון ז'ואן והעלמה נט...

הכל התחיל לפני כחמישה חודשים כשדון ז'ואן והעלמה נט
ניפגשו...
בתקופה גרועה שלה... כשהכל אצלה משתנה ומתהפך... התקופה הכי
איומה, שלבכות זה כבר לא היה דבר חריג... הוא נכנס לה לחיים
ונתן עוד סיבה לדמעות... מבלי שיהיה לו מושג עד היום מה עומד
מאחורי כל זה. איזו תקופה שזו הייתה ואיך הוא הוסיף לרעה...
הכל היה ב"מקרה", היא בכלל לא הייתה צריכה להתאהב בו...
היא חיפשה מישהו שהיה נראה כמוהו מאחור... קראה לו והרגע הזה
שהוא הסתובב והם הביטו אחד בשניה, אי אפשר לומר שלא היה מתח
באוויר... המבט הזה... היה אפשר לראות את הלב שלי דרך החולצה,
העיניים המושלמות... כובשות... ומכאן משתנה עולמה.
הם דיברו... היא לא הכירה אותו אבל רצתה שהוא יישאר איתה, שלא
ילך כי הפחד... מזה שהיא לא תראה אותו עוד פעם ובלי לדעת אפילו
את שמו... אבל הוא הלך. היה מבאס אבל לזמן קצר, נשכח.
אם רק המצב היה נשאר כך, אז כלום לא היה קורה לה, זו הייתה
התלהבות של רגע בלבד (או... אהבה ממבט ראשון...).
דון ז'ואן היה חייב! זה כנראה הגורל...
להיכנס לחייה של העלמה ולשבור את לבה.
אפילו את שמו לא זיהתה, אבל כשהבינה שעם דון ז'ואן היא
מדברת... שהוא לא נעלם... היא ידעה שמשהו אמיתי הולך לקרות
כאן... רק חבל שלא ידעה שזה רק מהצד שלה :(
אחרי מפגש מקרי, כמו כל הקטע הזה בעצם, ז'ואן שובר הלבבות תפס
את כל המקום שבלב העלמה... השתלט על המחשבות, הרצונות
הרגשות... משהו שיושב בלב ושחושבים עליו תמיד, גם מבלי לשים
לזה לב... מישהו שבשבילו שווה לחייך... שאני רואה אותך... וזה
מה שבא לי לראות, שאתה חלק ניכר בחיים שלי.
שבוע קצר ויפה...
אבל כנראה שדון ז'ואן לא רצה מספיק... אולי בכלל לא, אולי הוא
באמת שובר הלבבות.
טוב, נו, לפחות הוא לא שיקר... הוא היה "מתחשב" והאמת כואבת
אבל מה לעשות... געגועים געגועים; לאחר שבוע שוב נפגשים, חיבוק
חיבוקים... ואותו זה לא מספק, גם אותה לא, אבל היא מתעקשת
לחשוב על עצמה ולהיות חכמה!!!
בוקר יפה שהיא לא תשכח כי איתו היא הייתה וזה הכל בשבילה...
שובר הלבבות לא מבין... לא מבין, מתעקש ומבקש.
אבל מה שהיא בשבילו זה לא מה שהוא בשבילה... אתה מדבר אל ילדה
שאין לה עוד 16, אתה מבקש ממנה כל כך באנוכיות להיות איתך בדרך
שלך... ואתה יודע, מרגיש ורואה שזה כואב לה... ואז בגלל שאמרת
את האמת ולא שקרת לי לגבי הרצונות שלך וכמה אתה ישר בלה בלה אז
יצאת מזה בלי אשמה?
אז הסתכם לו בוקר מדהים בנשיקה קטנה... ואצלו הסכום תקף גם לכל
החיים. הדרך לשכוח אותי הייתה קלה ומהירה, אבל אצלי יש סערה כי
אותו... אני ממש רוצה, הוא כבש אותי... הוא כבר לא מתייחס ולא
מתקשר אני בוכה, עצובה, לא יכולה לחשוב על אחרים, כולם פשרות,
מרוכזת רק בו...
המרחק, הגעגועים האלה וההתעלמות שלו... מה שזה עושה לי, ולו
אין בכלל מושג, הוא לא מבין שום דבר ממה שקורה לי.
כולם מסביב: תשכחי ממנו....הוא לא שווה ובלה בלה בלה... אבל אף
אחד לא מבין, אני אוהבת, לא יכולה לשלוט בזה, ואם זו הייתה
בחירה הייתי בוחרת לשכוח ממנו לעולמים.
אני כאן מתה מגעגועים לדבר הכי יפה שלי... לרגש הזה שבחיים לא
התממש, את הילד הזה שאני אף פעם לא רואה ואם חושבים על זה אני
לא ממש מכירה... אז שואלת את עצמי במה אני בעצם מאוהבת.
מה שבטוח שזה חזק וכל כך חבל, זה בעצם בזבוז להרגיש משהו כזה
ולא לעשות עם זה כלום. אז בפעם הבאה שתהיה הזדמנות אני כבר לא
אקשיב למוח שלי ה"חכמולוג"הזה ואלך עם כל הלב והרגשות... כי
נמאס לי לחכות ולחכות...
... אני רוצה אותו איתי... ולא רק לזמן מסוים... למה תמיד הכל
פשרות אצלי ומתי אני אקבל באמת את מה שאני רוצה... אבל כל מה
שאני רוצה... ואותך אני רוצה.