ראיתי כוכבים מעל הקבר של היטלר
כן כן, דווקא שם.
הם זרחו בשלל צבעים,
הם האירו על כולם -
הפשוטים המביטים בהם,
העלובים הצועקים להם,
שאוהבים אותם.
ראיתי כלניות מסביב לקבר של לילי שרון,
היא קבורה שם בין הירוק לאדום,
בין רוחמה לשדרות,
בין מוות להגיון.
היא קבורה שם כמו רקפת,
הפוכה בין הסלעים,
תוכלו לראות אותה גם,
אם רק תעברו את השומרים.
ראיתי אנשים ליד הקבר של ישו,
הם ירדו על ברכיהם,
הניחו את התכשיטים על האבן,
ובכו.
ניסיתי נורא לא לצחוק,
הייתכן שאני כל כך חסר רגישות?
כנראה שאני פשוט לא מבין,
איך בוכים על מישהו שמאמינים
שהוא בן האלוהים?
ראיתי חיילים בוכים מסביב לקבר של חבר,
ראיתי עיתונאים מצלמים דמעות צהובות
מחיתי דמעה שקופה מעין חברה,
שטפתי ידיים,
כי ככה עושים.
הלכתי הביתה,
קראתי מעריב.
באמת, סיפור אמיתי.
בבית אני חושב מדי פעם על הקבר של היטלר,
חושב על זה באמת.
האם מישהו היה עצוב כשהוא מת?
האם למישהו הייתה חסרה לוויה?
האם מישהו עולה לשם מדי שנה לתת כבוד?
אני חושב על הקבר ועל הכוכבים שראיתי מסביבו,
עושים מסע לוויה לזכרון איום.
אני רואה את הקבר שלי
בלי כוכבים
בלי דמעות |