יוני אמר לי לא לנסוע. בעצם, יותר מדויק יהיה להגיד שיוני אמר
לי שהוא עצמו לא היה נוסע.
יוני אומר שהוא לא היה רוצה לנסוע לחופשה שכזאת, למקום שאנשים
חיים בו בדיוק כמונו... עבודה, הוצאות, אהבה, אכזבות.
יוני אומר שלא עושים חופשות שמשיות זולות באומללות של אחרים.

לי מצידי יש את המנטרה שלי,
אני עובד קשה כל השנה ורוצה לנסוע פה ושם לראות קצת עולם,
תרבויות שונות,
היסטוריה -
ואם אפשר שהטיול יהיה אקונומי וישלב שמש אז אדרבה!

הדבר היחידי ששנינו הסכמנו עליו זה שהמילה "דיל" ממש מחליאה
ולא צריך לנסוע לשום חופשה בגלל שמצאת "דיל"... אבל מה אפשר
לעשות שסוכני נסיעות אוהבים להגיד את המילה הזאת יותר משכמרים
אוהבים ללטף ילדים קטנים?

אז השגנו "דיל" החוצה מכאן, האשה ואני, והחלטנו לנסוע.
כבר במטוס חשבתי על יוני ועל תיעובו הבסיסי לטיולים אקונומיים
מסוג זה. אני תמיד חושב על יוני בחופשות שלי וזה עושה לי רע.
אם נוסעים לפסל החירות אז הוא יתעצבן שיש אנשים שהעבודה שלהם
היא לנקות את החרא של היונים סביבו, אם נוסעים למגדל פיזה אז
הוא ייעלב שיש אנשים שמתחזקים בניין עקום, אם נוסעים לחומת
ברלין אז הוא משתגע שיש אמנים שמציירים עליו - ואנחנו מצלמים,
כמה שאנחנו מצלמים.

באחד הערבים הלכנו לכיכר גדולה ובה היו שני ילדים בקושי בני
שמונה שעשו מופע רחוב של ריקודים ושירה חובבניים ביותר בעבור
מטבעות שנזרקו עליהם מתיירים שכמותנו.
זה גרם לי לחשוב על יוני. מעניין מה היה לו לומר על כך.

יוני היה במחשבות שלי כל הטיול וכל הטיסה חזרה.
כשחזרנו ארצה הוא אסף אותנו מנמל התעופה.
הלכנו לאכול חומוס.
שנינו אוהבים.