[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דורית זרקה עצמה על המיטה, קיפלה ברכיה אל סנטרה ונכנעה
לדמעות, נותנת להן לזרום ולהישטף, להיספג בסדין הלבן, חושבת
כמה מטומטמת היתה, כמה נאיבית.

דורית לא הלכה בדרך כלל למסיבות. היא היתה מאלו שתמיד עומדים
בצד במהלך המסיבה. מעולם לא הרגישה עצמה כחלק מה"חבורה"
והעדיפה להתבודד. אבל איריס, חברתה הטובה ביותר, החליטה
שלמסיבה הזו דורית חייבת להגיע.
"דורית, כמה פעמים במהלך השנים שאנחנו מכירות עשיתי מסיבה?"
"אה... פעמיים?"
"וכמה פעמים את הגעת למסיבות האלה?"
"אה... אף פעם."
"אז את חייבת לי."
"איריס, את יודעת שאני לא אוהבת מסיבות. אני לא מרגישה בנוח"
"אבל זו המסיבה שלי. תהיי איתי, יהיה בסדר. נו, דורית, תגידי
שתבואי - בבקשה??"
דורית לא יכלה לסרב. היא משכה בכתפיה בתנועה של חוסר אונים
והנהנה.

נועם עמד בקצה השני של החדר והביט בה. היא נשענה על הקיר,
מחזיקה כוס משקה בידה, צופה ברוקדים בחוסר עניין. היא היתה
יפה, ונראה שלא היתה מודעת ליופיה. היא עניינה אותו.
הוא ראה את איריס מגיעה אליה, והן התחבקו. חיוך עלה על פניו.
הוא כבר ידע איך ישיג אותה.

הענין שלו בה החמיא לה. נועם היה התלמיד הכי פופולרי בשכבה
שלה. היא, לעומת זאת, היתה עכברון ביישן. מאלה שכמעט ולא
מורגשים.
החמיא לה הענין שהפגין בה. היא אהבה את העובדה שעזב את חבריו
בהפסקה, רק כדי לשבת לידה ולשוחח עימה, שחיפש אחריה במסדרונות
בית הספר רק כדי ללחוש משהו קטן באזנה. במיוחד אהבה כשניגש
אליה בחצר, אחז בידה ונשק ללחיה.
היא הרגישה ברקיע השביעי.

הוא נישק אותה לראשונה כשהיו בסרט. נועם בחר להם מושבים בשורה
האחרונה באולם, וכשהחל הסרט, שילב את אצבעותיו באצבעותיה והניח
את ידה על ירכו. היא הרגישה רעד עובר בגופה. הוא סובב אותה
אליו, התקרב אליה ונשק לשפתיה. נשיקה רכה, עדינה בהתחלה. לאט
לאט האריכו הנשיקות, והיא נכנעה לרכות שלהן, לרעד הנעים
שבגופה, לתחושה החזקה של השייכות.
כאשר החדיר את לשונו לפיה, היא פקחה את עיניה בבהלה רגעית. הוא
ליטף אותה ועצר, משקיט את פחדיה. הפעם השניה כבר היתה פחות
מפחידה, ובשלישית כבר נשקה לו חזרה.

כשידעה שהוריה יעדרו מהבית הזמינה אותו אליה לראות סרט בוידאו.
היא חיכתה לרגע שיוכלו לגעת זה בזו ללא הפרעה או הגבלת מושבי
בית הקולנוע.
נועם הגיע לאחר שהוריה עזבו את הבית והם עלו ישירות לחדרה. הוא
הסתובב בחדר, בוחן אותו.
"יש לך חדר נחמד" אמר, נשען על הקיר המוביל לאמבטיה הפרטית
שלה. "ומסודר" הוסיף, מתנתק מהקיר ומתקדם לעברה.
דורית חייכה לעצמה, שמחה שלא פתח את הארונות, נזכרת איך זרקה
לתוכם הכל.
נועם הגיעה אליה וחיבק אותה חזק.
"את מרגשת אותי" לחש באזנה לפני שכיסה את פיה בנשיקה עזה.
דורית לא היססה לרגע והתמסרה לנשיקתו, נהנית מתחושת מגעו. היא
היתה כל כך שקועה בנשיקתו, שלא שמה לב לידו שחדרה תחת חולצתה
וגיששה אחר שדה. המגע הראשוני היה כה מפתיע שהיא התנתקה מפיו
והתנשמה עמוקות. הוא המשיך ללטף אותה.
"זה נעים לך, נכון?" דורית לא מצאה את המילים, אבל לא הרחיקה
את ידו מגופה.
נועם תפס בידה ומשך אותה לעבר חזהו. "געי בי. אני רוצה להרגיש
אותך נוגעת בי". אמר ומשך את חולצתו למעלה, מאפשר לדורית לגעת
בחזהו בפעם הראשונה. היא היססה אך מעט לפני שהחלה להזיז לאט את
ידה, נהנית מהתחושה של עורו על כף ידה.
נועם פשט את חולצתו במהירות, מרוצה ממבט עיניה של דורית כשצפתה
בידה המעריצה את עורו. הוא חיבק אותה אליו ומשך אותה עימו לעבר
המיטה, מתיישב עליה. עיניו היו בגובה שדיה, וידיו היו עסוקות
בפתיחת חזייתה.
מגע האויר על שדיה החשופים עורר אותה ודורית מיהרה לכסות את
שדיה בידיה. היא לא התביישה בגופה, אבל החשיפה היתה זרה לה.
נועם הרים את מבטו אל עיניה.
"אל תתביישי. אני רוצה לראות אותך." אמר והוריד את ידיה
בעדינות. שדיה היו עגולים  ומוצקים, פיטמותיה זקורות. בתחילה
הוא רק הביט בהם. וככל שהביט הרגישה דורית את ההתרגשות עולה בה
עוד ועוד.
לאט הרים נועם את ידיו אל שדיה ועטף אותם. הם היו רכים למגעו,
ופיטמותיה דחקו את כפות ידיו, כאילו מבקשות שיעניק להן יחס
מועדף. הוא הביט עמוק בעיניה של דורית כשליטף את חזה, וראה איך
תנועותיו מרגשות אותה. דורית עצמה את עיניה והתמסרה לתחושות
המענגות, אולם מגע לשונו בפיטמתה גרם לה להתנשף בחדות, ולאבד
את שיווי משקלה, והיא נפלה על נועם, מפילה אותו למיטה ונשכבת
מעליו.
נועם זרם עם התנועה, מסיט את פיו במהירות מחזה אל שפתיה, טועם
את התנשפותה כאשר נוצר מגע בין שדיה לחזהו. לשונו חדרה במהירות
אל פיה, מעודדת את לשונה להצטרף אליה במחול אירוטי, ידיו
מסובבות אותם כך שהוא נשכב מעל דורית.
דורית איבדה כל תחושה של זמן ומקום. התחושות עטפו אותה, רוממו
אותה, והיא הרגישה שהיא מרחפת. נועם שלח ידו את חצאיתה והרים
אותה בעדינות, חושף את תחתוני התחרה שלבשה. ירכה היתה חלקה
למגעו, והוא נאנח בהנאה, פיו עוזב לרגע את פיה רק כדי לשוב את
שדיה. שפתיו מצצו את פיטמתה, ודורית גנחה בהנאה, מרגישה את
ההתחממות עמוק בתוך בטנה, ומתפשטת לכל אבריה. היא שלחה את ידיה
אל ראשו, מצמידות אותו את שדיה, והרימה את גווה אל פיו, כאילו
מבקשת ממנו, ללא מילים, להמשיך.
רק כאשר חפן אותה נועם דרך תחתוניה, הצליחה לחדור מחשבה
הגיונית אל ראשה, ודורית קפאה לרגע. בבת אחת היתה ערה לתחושת
ידו על מרכז נשיותה, וללחץ איבר מינו על ירכה.
נועם הרים את ראשו והביט בה.
"זה בסדר." אמר "הכל יהיה בסדר". הוא ראה את מבטה מתרכך והחדיר
אצבע אחת לתוך תחתוניה, עיניו נעולות על עיניה. אצבעו עיסתה את
דגדגנה, מלטפת ולוחצת לחליפין, מבטו עדיין נעול במבטה, קולט את
התרחבות אישוניה בשל ההפתעה, ואת עצימת עיניה כאשר ההנאה עטפה
אותה.
נועם המשיך בעיסוי קצבי עד שהרגיש אותה מתרטבת, ואז החל להחדיר
את אצבעו בעדינות לתוכה, ידו השניה מעסה את שדה, ושפתיו כבשו
שוב את שפתיה, לשונו מחקה את פעולת אצבעו בתוך גופה, חודרת
ונסוגה.
דורית מעולם לא הרגישה כל כך הרבה תחושות בבת אחת. היא לא ידעה
אם לעצור אותו, או להיכנע לתחושות הנפלאות כל כך. היא שלחה את
לשונה לפגוש בלשונו, משדלת אותו להעמיק את הנשיקה, וגופה החל
לזוז עם קצב חדירת אצבעו לתוכה, הרעד בתוכה מתגבר מרגע לרגע,
עד שחשבה שתכף תתנפץ לרסיסים.
בדיוק אז שלף נועם את אצבעו במהירות, והתרומם מעליה. דורית
פקחה עינים מופתעות רק כדי לראות את נועם בצד המיטה, מתפשט.
עיניה נפערו לרווחה למראה איבר מינו הזקוף אולם נועם לא הביט
בה כלל. הוא מיהר להתפשט וללבוש קונדום, וחזר מהר למיטה, מחבק
אותה חזק אליו.
מבט מהיר בעיניה, חיוך רחב ופיו שב לכבוש את פיה, לרגש אותה
שוב, לגלות לה רגשות נוספים שלא חוותה מעולם. ידיו ניגנו על
גופה בעדינות, כאילו היתה כלי חרס עדין שיש להיזהר שלא לשבור
אותו, אצבעותיו לוטפות אותה בכל מקום אפשרי. דורית איבדה כל
תחושה של זמן ומקום, מוחה מתרכז בתחושות המופלאות שעברו בכל
גופה. ידיה כמו קיבלו חיים משל עצמן, עוברות על גופו בעדינות,
מלטפות וחשות כל שריר וכל תנועה, מעניקות לשניהם הנאה בה
במידה.
רק גל הכאב החד הוריד אותה באכזריות לקרקע כשנועם חדר אליה
בתנועה מהירה.
"נועם, לא. תעצור. זה כואב כל כך" קראה. נועם קפא לרגע,
והתרומם כדי להביט בעיניה. ידו הורמה כדי ללטף את ראשה,
ולהרגיע אותה.
"זה כואב רק בהתחלה, זה תכף יעבור" אמר בעדינות. הוא חיכה,
מלטף אותה ברוגע, מנשק אותה נשיקות עדינות ורכות על פניה עד
שהבעת הכאב על פניה נמוגה, והתחלפה בהבעת עונג.
"עדיין כואב?" שאל. דורית רק נענעה בראשה, ללא יכולת לדבר,
התחושות שבות ומציפות אותה.
"גם כשאני עושה כך?" שאך והדף עצמו עמוק קצת יותר לתוכה. דורית
התנשפה, הפעם מתענוג ולא מכאב.
"וככה?" שאל נועם בעודו יוצא ממנה קצת והודף חזרה פנימה. דורית
עצמה את עיניה וזרקה את ראשה אחורנית. נועם הפסיק לדבר והתרכז
בדורית, במגעה, בריחה, בתחושת ידיה על גופו, בתחושה גופה העוטף
את איברו.
דורית התאימה עצמה לקצבו מבלי משים, עד שגופה החל להתכווץ
סביבו. היא קפאה לרגע בשל התחושה הלא מוכרת.
"לא, אל תעצרי." לחש נועם. "תני לזה לקרות." דורית ניסתה להרגע
ולתת לתחושות לעטוף אותה, ונועם עזר לה באמצעות נשיקה לוהטת.
לשונו הסתחררה עם לשונה, מלטפת ומשחקת עד שגופה החל לרעוד ללא
שליטה. אנחותיה שברו את שליטתו והוא נכנע לתחושות השחרור
כשהתפרק בתוכה.
נועם התגלגל הצידה כדי לא להכביד עליה, מחבק אותה קרוב אל
גופו, ללא מילים. דורית התכרבלה אל תוכו, לא מסוגלת להסביר,
אפילו לעצמה, מה עבר עליה, או מה היא מרגישה. היא עצמה את
עיניה ונרדמה, חיוך על פניה.

כשהתעוררה, היתה לבדה במיטה. מבט מהיר סביב החדר גילה את נועם
בצד המיטה, מתלבש. הוא לא הביט בה, רק סיים להסתדר.
הסדין מכסה את גופה, קרבה את ברכיה אל חזה וחבקה אותן.
"אז... נתראה מחר?"
"מחר? בטח" אמר ויצא.

בבוקר, כשהחנתה דורית את רכבה בחניית בית הספר, היה חיוך שפוך
על שפתותיה. היא חיכתה בקוצר רוח לראות את נועם, לחבק אותו,
לנשק אותו.
היא נעלה את המכונית וצעדה לשער הכניסה, שם נעצרה על עומדה,
חיוכה נמחק באחת.
על אחד הספסלים בחצר הקדמית של בית הספר ישבו נועם ודינה,
מחובקים, ושפתיהם נעולות בנשיקה.




היצירה נכתבה עבור סדנה מס' 46, שעסקה באיבוד הבתולין, ועובדה
מעט לאור הערות של חברי הסדנה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השממית חיפשה
סיסמית, אך בכל
השממה לא היה זה
אלא קולו של דן
סממה, ששאל-
"מי שם מה?"
והשממית השתעממה
ושמה פעמיה
השמימה, שם
הטילה מימיה...

השממית ימימה


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/4/05 13:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דיילי גלבר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה