יש מגן כסוף מתכתי
יש מגן בועתי אימתני
יש מגן כשרוכבים על אופניים
ויש גם בכימיה מפני כימיקלים
אך לי יש לי מגן מיוחד משלי
יש לי מגן בסגנון בית-ספרי
לבן כמו השלג, הוא זח וטהור
אך בדרך אלי מתלכלך בשחור
מילים על מילים רוצצות במגן
נקודות מקפים, ומלבד זאת בוחן
בחשש מסויים לאט מתיישבת
בכתב ידי אותו מקשטת
"הזמן נגמר להניח עטים"
הכתב מסורבל ואין דם בורידים
מגישה לבוחן ופולטת אנחה-
זה תורו של המגן לעשות ת'עבודה
ואכן כמו תמיד הוא אינו מאכזב
ומוריד לי אבן גדולה מהלב
שהרי לי יש מגן מיוחד במינו
מגן אנוכי שחושב על עצמו
מגן שתמיד ציוניו נמוכים
מגן שנותן לי "כלים לחיים"
ולא חשוב עד כמה אחרוש ואדגור
גם חודשיים לפני - זה לא יעזור
כי מגן הוא מגן וזו מטרתו:
ציונים של כבוד הם הלאה מדרכו
כי כיצד אתחנך להיות אדם טוב יותר
אם על ציונים נמוכים הוא פשוט יוותר?
אז זהו שירי על מגן מהולל
שאיתי כבר שנתיים אך אולי עד בכלל...