|
השחר העולה
מסמיק על פניה
מבליט מבט פלדה
בתכלת עיניה
המתרכך בחיוך מהפנט.
לוכד מבטים חולמים
של הולכים לעבודה
בשעות מוקדמות בבוקר זהב.
הייתי רוצה להיות
שמיכה לכסות את קימוריה
לחבקה, לחוש קרבתה
ולנשום את בושמה
אבל היא רק כרזה. |
|
|
היא התקרבה אלי
ושאלה: "אתה
נראה לי מוכר,
אתה מהסביבה?"
הסתכלתי עליה
ואמרתי: "אני?
לא, אני לא
מכאן"
(ניל
אמסטרונג-"יומן
מסע") |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.