את מנחשת אותי בצעדים מדודים לכדי פרפקסיוניזם מתומצת בלקוניות
מוחמצת
האבסטרקטיות שלך מתיישבת לי ב
מקום המסתור בו חפנת מלוא אונך לכדי פיזור ריקושטים של תאווה.
אני מאלפבת אותך לכדי אותיות לועזיות
פורם אותך כגרב תינוקת שלא תיוולד למשפחה מרובת ילדים דמויי
הורים מסובבי נפש , משובבי רפש.
בוכה אותך בלילות נטולי קורי שינה, בבקרים של הסתרת שקיות
מתחת
לעיניים אדמומיות אשר חזרו מבילוי אינסומני עם הליל
שנגמר בעוד אוננות אינטלקטואלית במסנג'ר.
אני מקנא בך
נלחם במפלצת קיקלופית ירוקת עין , מוריקה את שאריות הליחה
הירוקה שלה
על דון קיחוט נטול אסיסטנטים ותחנות רוח הפוכות כאבן שאין לה.
אני מפסיד לך כל יום מחדש לישן.
אני חודר לך
בקצה עורלה שנשארה על תכריך רוחני של איש דת אני מוצא אותך ,
במילון קראו לך ג'י.
זעיר אנפין משנאתי מופרשת לתוכך מרפדת את השיש חרוט התאריכים
בבד חרש ש
תפקידו להאלים את העלמותך לעיני כל הצופים בזעקות קולך.
מאתגר אותך?
מסתובב עם קרן פלגיאטית על חוטם מזוגזג קמטי דאגה לקו הרציף על
מכשיר הא.ק.ג לאחר שאני
קורא אותך, מוצץ אותך, שואב אותך, מפנים אותך, מטמיע אותך,
שונא
אותך.
מצאתי את נקודת ה G שלך. |