|
דרך שדה המוקשים
אחרי יער הפיות
עובר את החוף והים והשמש
היא עומדת מולי ערומה
מנסה לא להסתכל
לא להיתקע על הערווה
כשהמוח והעיניים במלחמה.
הכל לבן.
נקודה שחורה קטנה
הכל משנה.
גם עליה העיניים נתקעות
המוח והעיניים בסערה
הם שוב פעם במלחמות
לפתע הכל שחור
ואותה הנקודה
עדיין מהפנטת כמו אש
איכשהו רק אותה מצליח לקלוט
רק אותה מצליח לראות
לא משנה מה מסביב
רק אותה נקודה שעושה לי צרות.
פעם היו לה עיניים
אך כמו צבען
כמו אני,
גם הן שקעו באמצע הים. |
|
|
יו גוט פרייז טו
גו וויז דאט
שייק?
בלונדה בהלם,
מתרגלת עוד משפט
פתיחה רומנטי
לקראת הנסיעה
ללונדון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.