שנים רבות עומד העץ במקומו
מוקף בני מינו
עליו הקמוטים מתנופפים ברוח
ופירות מעטים מעטרים את ענפיו
דברים רבים הוא רוצה להגיד להם
אך המלים נתקעות בגרונו
ומשא השנים מכפיף את ענפיו

הרוח מביאה עימה לטיפות ממחוזות רחוקים
והעץ המזדקן, הנכסף, מקשיב בשקיקה
גרגירי תבלינים משווקים אפופי ריחות
ומוץ משדות חיטה מזהיבים
מילות השירים של עצים אחרים
והעץ, גם הוא רוצה לשיר

שמי תכלת בהירים ושמש חמימה
מבשרים על בואו של יום חדש
והעץ מתעורר לקול דממה
דממה שונה, מכבידה, לא רגילה
העץ מקשיב, אך לא תופס
רגעים אחדים עוברים עד שהעץ מבין
הוא אינו שומע את שירת העצים האחרים
הוא אינו שומע ציוץ ציפורים ולחישת נחשים
העץ עומד לבד, מסביבו רק אדמה בוכייה
והוא שומע רק קול דממה דקה

כשהוא לבד, פירותיו מבשילים בכאבו
המילים משתחררות בגרונו
העץ שוזר את יגונו לנגינות עצובות, מייללות
קוראות, מחפשות, ואינן מוצאות
ושירו נוגע ללב, וכל השומע חש כאב
הרוח נושאת את קריאותיו הרחק מסביבו
וגם היא בוכה ומייללת בכאבו
אך רחוק ככל שתגע ידה
העצים אינם, היער נגמר
העץ עומד לבדו
ואיש אינו שומע את שירו.