דורית פיוצ'ר / לעוף |
נאבקתי בכדי לפרוש את כנפי
ולעוף.
אך,
נותרתי.
ראיתי את אחי הגוזלים,
דואים בשמים,
פורשים כנפיהם הרכות,
ועפים.
ואני נותרתי,
על אדמת ירק עבשה,
מתפללת
לזוג כנפיים,
גם אם בלויות,
גם אם סדוקות,
גם אם שייכות לציפור שיר אחרת...
נותרתי.
דמעות עיני מכסות את שביל ההמראה
החדש.
אך,
נותרתי.
כשם שהותרתי
את גוזלי מאחור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|