יום שני, שעה 18:30
נסעתי לחבר שלי כמו בדרך כלל, והוא אמר שנשב בפארק ונדבר, אבל
לא ידעתי מה הוא הולך להגיד... חשבתי שנשכב בפארק, נתחבק
ונתנשק, נצחק ונאהב.
אבל זה לא היה ככה, זה היה היום הכי שחור בחיי. יש בעולם הזה
רק מישהו אחד שאני רוצה-וזה הוא.
הוא האחד והיחיד בשבילי, האחד שתמיד רציתי בכל מובן שהוא. הוא
נתן לי תקווה ואושר ותמיכה ושמחה, כל דבר שביקשתי-התגשם. זה
היה הקשר הכי אמיתי וטוב ויפה שהיה לי בכל חיי.
אנחנו עכשיו שנה ו- 10 חודשים ביחד, זה השיא של חיי... וחשבנו
שנינו שזה יימשך לנצח ללא כל הפסקות כלשהן.
כל מה שרציתי זה שתאהב אותי... לנצח אבל כנראה יש סיבות
שמפריעות שהאהבה הזאת תימשך,
אז לקחת שבוע "הפסקה" כדי לחשוב. לחשוב מה אתה מרגיש.
השבוע הזה נראה לי כמו נצח, אני מרגישה כמו פרח נבול שצריך
שישקו אותי באהבה, אבל רק מישהו אחד יכול לעשות את זה. עד לפני
שבועיים אמרת לי שאני מתוקה וחמודה ושאתה מת על הקול שלי ושאתה
אוהב אותי. פתאום הכל נפל בבום אחד גדול!
גם הלב שלי - נפל.
הכל השתנה ב-360 מעלות, נהיית אדיש וקר. וזה בכלל לא התחבר לי
אליך, כאילו זה לא אותו אדם שהכרתי קודם. אני צריכה ברגעים
כאלה תמיכה ואהבה עם כל מה שקורה מסביבי, ואין אף אחד שנותן לי
את התמיכה הזאת... אני צריכה מישהו שיחבק אותי ויפנק אותי
ברגעים של משבר... ואתה לא נתת לי שום מילת עידוד.
פעם נתת לי תמיכה, בכל דבר שהפריע לי, כשהייתי עצובה, גרמת לי
לחייך, החיבוק שלך הרגיע אותי ונתן לי שלווה קסומה.
בדיוק הכנתי לך שיר לפני כמה ימים שרציתי להביא לך ביום החשוב
ההוא...אבל רציתי שזה יהיה בהפתעה. אבל עכשיו השיר עומד מולי
פה, ואני לא יודעת אם אני יזכה להביא לך אותו או שלא, ורק
הדמעות זולגות מרוב כאב.
זה עושה לי עצוב בלב שאנחנו יכלנו לפתור את הבעיות בינינו בעוד
דרכים חוץ מפרידה,אבל בכל זאת בחרת בדרך הזאת.
גם אם נישאר ביחד, שום דבר לא יהיה אותו דבר הרי, פחות ניפגש
ופחות נעשה דברים ביחד, הקסם לא יהיה אותו דבר. יש לי תקווה
אחת בלב עכשיו - ששנינו נסכים לנסות לשפר את הקשר היפה שהיה
בינינו עד עכשיו, ושלא נוותר בקלות ככה סתם ונזרוק את הכל לפח
תוך דקות.

כל מה שנותר לי עכשיו בלב זה הרבה כאב וגעגוע לאהבה הכל כך
מיוחדת הזאת, שאני מקווה שהיא תחזור במהרה!
עכשיו - הכל תלוי אך ורק בך...