יוסף ברנשטין / עיניים עצובות |
כשהדם מתייבש בגרון
צומחת בי שתיקה
שולחת פארות סורגים
על מחשבות מתעתעות.
מחבק את חמוקייך
שלידיי נענו
זוכרים סודות חמימים
שנספגו בגופך
כצללים על הקירות
ועינייך נשארו עצובות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|