ואז היא שואלת אותי,
"זוכר כשהלכנו
ביחד לאצטדיון בר"ג,"
היא מתנשמת,
"אם
הנבחרת היתה מנצחת,
וזאת צרפת,
אולי היית מחבק אותי?"
ואני מסתכל עליה,
ארקדי דוכין מפוצץ אותי
בתוך הראש
"עוד נגיעה
ועוד נגיעה
ועוד"
אז אני אומר לה,
במבט עצוב,
"כמה שהייתי רוצה
לחבק אותך
ולהסביר לך.
אבל אסור לי."
ושנינו מסתכלים,
פתאום מחייכים,
ואומרים ביחד
"גם תיקו זה טוב".
וזאת צרפת,
והיינו במרחק נגיעה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.