כאלה, מתוקות
המרקם והטעם אקראיים
יעף חוויות ממקום שונה.
ארוכות, רק מפני שאני הופך אותן לכאלה
לו היתה ביכולתן האפשרות
כנראה שהיו הופכות לאבק כוכבים,
מחייכות ונעלמות.
המילים בתוכן כה מעטות,
ניצול מירבי של הזמן,
אנוכי במידת מה, לא בעינייך - בעיניי.
הן יודעות ליצור אווירה,
סיימו בהצטיינות את הפקולטה לפראות תעתוע, דמיון
הדיקן בעצמו הסתגר איתן בחדר נידח ויצא מסוחרר.
לבטח הן נושאות איתן תחושת אשם
שהן לא נמצאות כאן תמיד
במקומן מגיעות השטוחות, רדודות,
טעמן כצבעי מאכל נמוגים
שהגסיסה החלה לתת אותותיה בהם לפני זמן רב.
אולי הזוי ואני מאניש כאן את סיבובי המחוג,
אין לי שליטה,
הן עוד לא מספיקות לעזוב ואני כבר מתגעגע
אני מנסה בכל פעם לחסום את נתיבי עזיבתן,
מעלה מסוקים לאויר
רשת הקשר קורסת מדחיסת הלחץ המגיע בעת ובעונה אחת למרכז,
אך תמיד הן משטות בי, הופכות בלתי נראות,
כאלה הן - הפרחחיות המתוקות,
דקות בחיי
ד ק ו ת .