בין חצאי המילים שיוצאות משפתיי
איני נושם, קופא לאור נכחותה
בין התאווה לאהבה שלי אליה
מפרידים גלים של חום מהופנטים,

ומתוך כל החוויה הזו
יש טוענים שאצא משוגע,
אם בכלל אצא, רק שלא ארצה
להפסיק להיסחף בשיגעון
להטיל על עצמי שגרת יום יום,
משעממת , מתסכלת.
בין היופי שבו נתברכה לכפות ידיי
פוסעים חלקיקים של אויר
להבות סהרוריות שוטפות את מסגרת הגוף,
גלי חום שגדלו מלפני,
עד עכשיו הגשתי לכולם חצי כפית מאושרת
כעת אני יורד מן הבמה ופוסע אל זו
והיא בהחלט אחרת,

ביני ובינך, אני נושב בצלך, כשתפסיקי לזרוח אשקע
שיגעון אתלה באותיות מוזרות על הסף ההזוי ( פתח ביתנו )
המשוגע .