על הספר ''ג'אנקי'' של וויליאם בורוז נשארו ארבע שורות ואני
מנסה בכל כוחי להפריד אותם לחמש כדי למשוך את החוויה מעט יותר.
תמיד חשבתי שיש דברים שנועדו לעשות בסיטואציה הנכונה; סקס תמיד
צריך לעשות במיטה ולא באמצעים מזדמנים כמו שירותים או מכונית,
קפה תמיד צריך לשתות עם סיגריה, וביד תמיד צריך לעשות עם תמונה
של יעל בר זוהר בלבוש חושפני, ולנעול את הדלת כדי שאחד ההורים
לא יפרוץ פנימה. אני חושב שזה עושה אותי יצירתי כל הכדורים
האלה. אני נשאר ער עד הבוקר וכותב במהירות של מכונת ירייה
צה''לית בבית נבאלה. זה כבר הכדור השני שאני מפורר ושולח את
האף דרך הפרצוף המגולגל של ג'ורג' וושינגטון כדי להרגיש כמו
ביטניק אמריקאי משנות החמישים. העשן המיתמר מהסיגריות המעוכות
למחצה במאפרה והבירה האסטונית שקניתי ב-5 שקל נותנת לי להרגיש
כמו ארנסט האמינגווי על הטיוטה של ''הזקן והים'' בבאר של
פדופילים בהוואנה. אם רק היה לי כסף הייתי קונה עוד קצת מהחומר
הזה ומסגל לעצמי לו''ז של ינשוף קלאבר, אבל הכל זורם בבתים
לכיוון אחד כמו מים בצינורות מעוקלים שלא שמעו על חוק הכלים
השלובים. זה גורם לי להרגיש כמו דוסטויבסקי שלוקח לחם ותרופות
מהגוזלים החולניים בכדי לספק את התאווה הבלתי נשלטת להרס עצמי.
כשיש לי תירוץ אני קופץ לחנות הספרים הקרובה עם כרטיס אשראי
פתוח, ורוכש כמות עצומה של ספרים כדי להרגיש אינטיליגנט ועשיר,
כשהשואו אוף של הספרים על המדף מתדלק אותי בדלק של חשיבות
עצמית. אחרי שאני יוצא מהחנות עמוס עד להתפקע אני מביט בזלזול
על בולסי השווארמות התעשייתיות כשהטחינה נוזלת להם טיפה אחר
טיפה במורד החולצה ומרגיש כמו נובוריש בורגני שמבין מה ההבדל
בין סשימי לצוקאהרה. אני מחפש כבר שנים את מספר הטלפון של
המחנכת שלי מכיתה י' כדי לדפוק אותה על השולחן של היועצת
ולגמור על התעודה שלא נתנו לי בסיום השנה. כשנמאס לי מפליטה
אינטראקטיבית על החזה של יעלי אני הולך לזונה ומתעקש לנהל איתה
שיחה מזדמנת במשך כמה דקות, להזמין אותה למיטה כדי להרגיש שאני
דון ג'ואן שכובש בחורות כמו מלכים עתיקים הכובשים שטחים,
ולגלות שלא נשאר לי מספיק זמן כדי לגמור. אני שומע מאיר אריאל
ובוב דילן ומתענה מהמונוטוניות בכדי להתפאר שאני מבין בפרוזה
מודרנית ויכול להריח את מיצי הקיבה של הכותבים מבעד לשורות
המתנגנות. אני תמיד עושה שטויות שעה לפני שמעבירים לשעון חורף
כדי להשתעשע במחשבה שכיפרתי על מעשיי בהזזת המחוג אחורה. אני
מנהל דו שיח עם נהגי מוניות כדי להרגיש עממי ואומר שאני מת
לזיין את הערבים כדי להדגיש שאני לא משחק אותה. אני עוזר
לזקנות לחצות את הכביש בכדי להרגיש את המצפון רוקד רומבה
ומתעצל לחלוב מלשכת העבודה 7000 שקל כדי להרגיש אידאליסט.
התחלתי לעשן סיגריות כדי להראות מגניב ואני לא נענה להפצרות של
אמי להפסיק כי אני רוצה להראות שאני לא נכנע ללחצים סביבתיים.
אני כותב בלי פסקאות כדי להרגיש כמו סאראמגו וציפקין, וחוזר
בפני כולם שאני הגדול מכולם כדי להשמיע את המילים שוב ושוב
לספקן הגדול ביותר שאוזניו לא משתפות פעולה עם שפתיו. אני לא
לומד לפני מבחנים כדי שאוכל להתפאר שהציון הושג מבלי ללמוד.
אני מוציא את הסימנייה מהספרים שאין לי כוח לסיים ומסמן עוד וי
בדרך לספר הבא. אני משקר לעתים תכופות אבל מתנשא על אלו
שאומרים ''את האמת'' כאילו בדרך כלל הם לא דוברי אמת. אם הייתי
רואה את עצמי בטרמפיאדה לא הייתי עוצר בחיים, למרות שאני
מתעורר עם עצמי כל בוקר כבר 19 שנה. אמרתי לבחורה שאני אוהב
אותה רק כדי שתמצוץ לי ואחרי שהיא סיימה הרגשתי רע עם עצמי אז
אמרתי שלא נהניתי. אני משקר לבנות בצ'אטים ואומר שיש לי בטן
מעוצבת ומעט שרירים כדי לסחוט מחמאות למרות שבעצם אני יותר
מזכיר מקל מטאטא עם ספוג במרכז מאשר מודלים גבריים ראויים
לתשוקה. אני מאמין לכל מילה שהן אומרות בנוגע להיקפי החזה,
המותניים והירכיים שלהן כדי להרגיש שאני מזיין דוגמנית צמרת.
אני מצטער שלא לקחתי את המספר של הג'ינג'ית עם החזה הגדול
מהצ'אט כי אני בטוח שבחורה יפה כמוהה לא מוצאים כל יום. אני
רוצה שיתקשרו אליי כדי לדעת שאני מקובל אבל לא רוצה לענות כי
אני שונא לדבר. סבתא שלי מאושפזת והפעם האחרונה שביקרתי אותה
הייתה לפני שלושה חודשים מכיוון והמחסור היחיד שאני מרגיש הוא
שהיא לא שם כדי לתת לי כסף בחגים. אני לא מתגלח כדי להרגיש
מהפכן כמו בחורות המשאירות ציצית שיער בבית השחי כהתרסה כנגד
חברה שוביניסטית. אני כותב את זה כדי להרגיש אמיתי ויודע שחומת
המגן של ההכחשה תתמוטט כלא הייתה. אני מוציא מתוכי את הזבל אבל
יודע שדווקא היום תהיה שביתה ואף אחד לא יבוא לפנות את המצבה
האילמת. אני הולך לישון כדי לשכוח וקם כדי לברוח. אני רוצה
להרגיש שהחגיגת הוא קוקאין של ברון סמים שאנשים מפחדים ממנו.
אני אוהב להיכשל כדי להרגיש את עצמי ללא מחיצות. אני רוצה
להפסיק להרגיש כדי להתחיל להבין. אני רוצה להפסיק להבין כדי
להתחיל ללמוד. אני רוצה להפסיק ללמוד כדי שאוכל לאבד את הכול
שוב. אני רוצה לאבד את הכל שוב כדי שלעולם לא אוכל למצוא את
עצמי ולשים לזה סוף.

על הספר ''ג'אנקי'' של וויליאם בורוז נשארו ארבע שורות ואני
מנסה בכל כוחי להפריד אותם לחמש כדי למשוך את החוויה מעט יותר.
תמיד חשבתי שיש דברים שנועדו לעשות בסיטואציה הנכונה...