שוב אותו הקטע המסריח הזה.
כל פעם היא מנסה לעשות לי את זה.
פעם בינינו, פעם ליד החברים.
ותאמינו לי שזה לא נעים.
מה אתם חושבים שאני שמח?
שלא קשה לי לצאת מהבית בלי מצב רוח?
אז זהו שנמאס!
נמאס לי ממנה אישה רעה.
עכשיו אני בטוח שהיא מכשפה.
היא שוכחת שאני הבן שלה, זורקת לי מילים בלי סיבה.
ואני זה שנפגע, אני זה שהולך הצידה ובוכה לא היא!
היא בשלה ממשיכה לעשות לי רע.

אז זהו נמאס לי מהיחס הזה.
אני כבר רוצה למות, אבל אני לא יכול.
אני לא יכול לאכזב אנשים אנשים מסויימים.
כי אני יודע שיש אנשים שאותי עוד אוהבים.
אבל אתם לא מבינים שאין לי משמעות בחיים.
נולדתי כדי להפגע...
אפילו כשאני רושם את זה אני בוכה, ונזכר,
בשישה אנשים שבשבילם אני נשאר.
היום הם חמישה כי החשוב מביניהם כבר נפטר.
אבל לא עוד הרבה זמן וכל זה יסתיים.
כשהפעם הבאה שנריב אני כבר יעלם.

ואחרי שאני יעלם כולם יבכו.
ורק אז אותי הם יכבדו, ויבינו... שאחד כמוני
הם בחיים שוב לא יקבלו.
ולמרות הגעגוע אצלי הלב ישאר פגוע
עכשיו אני הולך למקום שלא ידוע.
מקום שבו יש אהבה ודאגה..
כי מה לעשות הנשמה שלי כבר התעייפה.