כעטלף המסתתר מקרני השמש -
כך בורחת אני מדמותי
וכחתול הרועד מפני כלב -
כך פוחדת אני מעצמי,
ואין דבר העומד בפני הרצון, כך אומרים
אם כך, הכיצד זה שאני עדיין אני
ואם אין מכשולים המסוגלים לעצור בנאדם
מדוע זה אני מאבדת שוב ושוב את דרכי?
כי הרי אין מלחמה קשה מזו של אדם בעצמו
ואני בקרב זה כבר הפסדתי מזמן
במשחק מכור מראש נותרתי באפסית כוחות
כמוות פתאומי שהיה לו הרבה יותר מסימן
וזה סוג של טירוף, אולי, חיים שכאלה
מעין סערת רגשות שקשה להסדיר
ומבוקר לבוקר מצבי מתדרדר
שותקת מבחוץ, נשרפת מבפנים
כי אנשים לא משתנים, מסתבר
גם אם הם שונים
והשנאה העצמית רק תתגבר
כל עוד יהיו אנשים שמדברים
זה מעגל שאין לו סוף
ואילו יש לו רק מוצא אחד
אבל אני תקועה פה, מחכה
מחכה ליום בו לא אפחד. |
