שחור הנוצה סיפר לי דבר מה מצחיק אתמול. ביליתי בחברתו כל אותו
ערב, ולקראת לכתי, עצר אותי ודרש לשלומי. שאלתי אם נראה כי
משהו לא בסדר (כבר מזמן גיליתי כי קשה לי להבחין בתחושותיי
שלי). הוא אמר שלא על זה רצה לדבר, אלא זו נראתה לו דרך טובה
לפתוח בשיחה. טוב. היום בטיול הבוקר הקבוע שלי, סיפר, פלא
התרחש כנגד עיני. הדבר נשמע תמוה בעיניי. שחור הנוצה עושה תמיד
אותו מסלול, הכל כבר מוכר לו, ושנים שדבר לא הפתיע אותו, עד
היום. ומדוע דווקא אני, שהיכרותי איתו קצרה ושטחית, זוכה לשמוע
על פלאות מפיו? המשיך שחור הנוצה וסיפר - הלכתי בשביל הראשי
המוביל אל הכפר (שביל = דרך באורך קילומטרים ברוחב סנטימטרים
ובלתי עבירה בעליל), ולנגד עיני נגלתה דמותך. אלא שלא היה זה
אתה. אני מקווה שלא, עניתי, אני לא זוכר דבר כזה. המבט בעיניו
הבהיר לי שלא זה הזמן לבריחה לציניות המוכרת שלי. אך אני בטוח
שלא היה מופתע מתגובתי. דמותי התגלתה לו ברוח היער, בשריקת
העצים, ובקרני השמש הזורחת. את המסר או המשמעות סירב להגיד לי,
רק סיים ואמר "אתה עוד לא מבין". באמת לא הבנתי, הרי בכל פעם
שאתה חושב על משהו - כל מחשבותיך פונות אליו, אפילו הטבע סביבך
קורא בשמו. הדבר היחיד שנראה לי פלאי היה העובדה שמחשבותיו
נדדו אלי. רציתי לשאול, אך הוא, כדרכו, נעלם. נשארתי רק אני
והמדורה וכלום לא נשאר סביבי.
התעוררתי.
אני אוהב את יכולתם של החלומות להיות כל כך פשוטים ולא מובנים.