את יריב פגשתי באוטובוס. דיברנו כל הדרך לירושלים. הוא היה
חמוד ואני, שאף פעם לא היה לי בחור ראוי, חייכתי לעצמי.
כל בוקר במשך שבוע נפגשנו על האוטובוס. הוא דיבר ואני הקשבתי,
הינהנתי, צחקתי.
ואפילו יצאנו ערב אחד לקניון, וישבנו רק שנינו לבד במצפה.
היה אחלה...אבל אני ועצמי התלבטנו אם יש למה להמשיך.
אני חושבת שמה שגזר את גורלו המר של יריב זה הבחור מ"יעל". גם
אותו פגשתי באוטובוס. אבל הוא לא דיבר, אלא שאל. שאל עלי. הוא
הצחיק אותי והקסים אותי. אני ועצמי הסכמנו שבבחור הזה יש יותר
אופי ויופי בשערה השלישית משמאל בגבה הימנית משיש ליריב בכל
הגוף והנשמה.
ובבוקר כשפגשתי את יריב והוא התחיל כהרגלו לפטפט, כל מה
שיכולתי לחשוב זה - שקט! בוקר עכשיו, זמן לנוח...
אז יריב, ממש סליחה, אבל הייתי רוצה שהבחור שלי יתעניין גם קצת
בי. לא בא לי על מישהו שאני יודעת עליו הכול, והוא לא יודע
אפילו את השם משפחה שלי.