בנחשולים מתפתלים של
כאב חד ואלמותי
מתמקחת על שלוות נפש
שמגיעה אליי ברכבת אקספרס
לעיר הצער, למחוז האי שפיות
הנצחית.
אני סורגת בדידות
רוקחת עצב ומתמרנת בין חידה
לפיתרון, לחיוך מאולץ
מבאר לבאר, למספר טלפון זר
ונשיקות לא אמיתיות.
הספק עדיין מחלחל בי
אל תוך העצמות
הכמיהה עדיין מרצדת
עיגולים שחורים מתחת לעיניים שלי.
אני אבודה בחלל אינסופי
בין המגע שלך, לטירוף שלי
מתערבלת בתוך הדברים שהייתי אומרת
אם רק היית כאן עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|