מצאתי אבן.
מוזר מאוד שאבן יכולה לשנות הכל
סתם אבן עגולה ואפורה שמשנה.
אותי, אותה, אולי גם אותך???
האבן הזאת תמיד מול העיניים שלי, מחייכת מעין חיוך מאולץ, אפור
שכזה
אבל עכשיו זאת האבן שלי, אני מצאתי אותה ואני טיפחתי ואני
טיפלתי, ולמה זה תמיד אני???

האבן היא כמובן מטאפורה אבל למה בדיוק?
אני זוכר שפשפשתי אצלי עמוק בלב והיו שם המון אבנים שיצרו אבן
אחת גדולה,
לא פעם אמרו עלי שיש לי לב של אבן, לזה הם התכוונו??? שיש לי
אבן בלב???
ופשוט הסרתי את האבן, כפי שנאמר... "נגולה אבן מעל לבי", ועוד
אמרות שפר חסרות בסיס.
עכשיו החלטתי לפתוח דף חדש, הפכתי את הדף הזה בתוך ספר מאובק
שמצאתי, נדמה לי שהכותרת של הספר הייתה "סיפור חיי".
מוזר שכבר בגיל שלי התחלתי עם חשבונות נפש, חיפוש אחרי אבנים
ופתיחת דפים חלקים.

אני בסך הכל בן 23 (ממש עוד מעט), וכבר עכשיו ממרום כלום שנות
חיי אני עסוק בדברים ברומו של עולם. ממש מאכזב שאני לא כמו
כולם ולא מחפש היכן אפשר להשיג את הרגיעה הזמנית הבאה (לא יפה
לכתוב זיון ביצירה, בין אם היא שגרתית, ראויה לפרסום, או
שלא???)

מאוד מעניין שמעסיקים אותי כל מיני דברים שלא מעסיקים נפש אחרת
בעולם המאכזב הזה...
מפחיד אותי לחשוב מה היה קורה אם הייתי מפשפש עוד קודם בלבי,
אם הייתי מסיר את כל ההגנות האלה, החומה שנבנתה ביסודיות מסביב
לחדרים האטומים בגופי...
האם הייתי יצור טוב יותר היום??? ראוי להתייחסות ולשיחה עם בני
אנוש אחרים???
גם זאב בודד סובל מאבנים שמכבידות כנטל רובץ על גבו הבוהק
לנוכח ירח דומע.
סתם כי בא לי להכניס משפט עם מאפיינים ליריים...

רואים עד כמה נבוב יכול להיות אדם שנפתח לדמויות חסרי פנים,
שלבטח יקראו ויגיבו, אם בכלל.
זה בטח יהיה משהו כמו: "יצירה מעניינת" או "הייתי משנה מספר
דברים... נניח בשורה השלישית ובלה בלה בלה..."

נמאס לי לחיות בתוך עצמי. "no man is an island" נדמה לי
ששמעתי את זה איפשהו.
מזל שמצאתי את האבן הזאת, בחנתי אותה, שטפתי אותה, הרחתי אותה
ותחקרתי אותה...
מוזר שדווקא אני שמתי לב לאבן הזאת ואף אחד אחר לא שם לב אליה
לפני... אני חושב שלכל אחד יש אבן כזאת, אנחנו רואים אותה כחלק
טריוויאלי בשגרת חיים עמומה, מעין משהו שיהיה שם תמיד.

אבל חברים, הרשו לי להגיד לכם שטעות בידיכם. האבן הזאת מצויה
אצל כל אחד, היא נעוצה שם בלבו של כל יצור חי (נדמה לי שגם מת,
כשאמות אדע), מקוננת, מגוננת. אבל ממי/ממה?

עשו לי טובה אנשים, מצאו את האבן הזאת, התייחסו אליה, תנו לה
לצאת לחופשי. אולי ככה תהפכו ליותר טובים, חופשיים, פגיעים.
אני את האבן שלי מצאתי, עכשיו נותר לי רק להתבונן מהצד איך
המערכות קורסות, אבן אחר אבן, איך אני מתאהב, נפגע, מתפייס,
אוהב, מגשים... את עצמי.